|
הפקרות ערעור סמכות המשפט האזרחי
|
|
יצחק מאיר
|
|
פסיקתו של הרב אברהם יוסף האוסר להעלות משפטנים לתורה מפני שבשרתם במסגרת המשפט האזרחי הם מרימים יד על התורה היא פוליטיזציה של ההלכה * מכתב גלוי לפרופסור פנחס שיפמן
|
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
|
|
|
מורי ורעי יצחק מאיר,
כיוון שפנית אלי במכתב גלוי, אף אני אענה לך בתשובה גלויה שהרשות בידך לפרסמה, אם תרצה בכך.
עלי להודות שהתלבטתי מעט אם להצטרף לפנייה לרבנים הראשיים בעניין זה, וזאת לא מפני שהסתייגותי מהערעור על סמכותה של המדינה לא הייתה נחרצת. למותר לציין שאני מסכים לגמרי עם כל מה שכתבת. מי ששולל סמכותם של בתי המשפט, כמוהו כמי ששולל סמכותה של המדינה, ומי שעיניו בראשו לא יכול לחלוק על הצורך החיוני בהשלטת הסדר הציבורי באמצעות בתי המשפט.
התלבטותי הייתה אם מן הראוי להפנות "שאלה" בבחינת "ילמדנו רבנו" לרבנים הראשיים, בשאלה שהתשובה לגביה ברורה ומובנת מאליה, רק מפני שאדם שידענותו כנראה קודמת לתבונתו אמר מה שאמר, אבל גבר עלי הצורך בהצטרפות למחאה, יהיה ביטויה אשר יהיה.
אבל רוצה אני להדגיש את הצביעות המלווה את כל הרטוריקה המטופשת הזו על בתי המשפט כערכאות של גויים. מי שנציגיו חברים בכנסת ובממשלה, ושותפים לחקיקת חוקים המסמיכים את בתי המשפט לפעול, הן בתחום הפלילי והן בתחום האזרחי, לא יכול לטעון ברצינות שבתי המשפט מרימים יד בתורת משה. מדוע לא ביקש להחרים את נציגי שס השותפים לחקיקה זו?
על הצביעות המכוערת בנושא זה כבר עמדתי לפני למעלה מארבעים שנה. הטענות על ערכאות נשמעו תדיר כשנפגעו האינטרסים של אישיות זו או אחרת. ומעשה שהיה כך היה:
בהיותי עורך-דין צעיר, פנה למשרדנו אדם שנתבע בקשר לשכירות של חנות שהושכרה לו על-ידי הקדש ידוע. התובע היה הממונה על ההקדש, הרב הראשי לישראל, הראשון לציון, הרב יצחק ניסים. כיוון שהטענות על ערכאות נשמעו תדיר, אמרתי בלבי שהגיעה השעה להסיר את מסך הצביעות. פניתי לבית הדין הרבני בירושלים, וביקשתי להוציא צו מניעה נגד הרב הראשי שיאסור עליו פנייה לערכאות. בהרכב שדן בתיק, ישב הרב אברהם שפירא, לימים הרב הראשי בעצמו. הוציא הרב שפירא החלטה האומרת שבעצם בתי הדין הרבניים צריכים להקדיש עצמם בעיקר לענייני אישות, ולא לעסוק בנושא זה המסור לבית המשפט. דרך אגב - הפסק פורסם לאחרונה ב"תחומין". השורה האחרונה בהחלטתו הייתה שהוא מסתלק מן הדיון, ולכן התוצאה הייתה, בחתימת מזכיר בית הדין, שאין הרכב היכול לדון. ביקשתי לערער על ההחלטה, וקיבלתי החלטה מבית הדין הרבני הגדול שאין הם יכולים להיזקק לערעור בהיעדר החלטה של שלושה דיינים...
כל הסיפור הזה הובא על-ידי בשעתו בכתב-עת "דעות", בטאון האקדמאים הדתיים, ובשלב מאוחר יותר גם ב"מהלכים", כתב-העת של התנועה ליהדות של תורה בעקבות רב-שיח שהנחיתי בנושא זה.
הכל ללמדך שכבר היה לעולמים, גם צביעות, גם טיפשות. רחוק אני להגן על כל פסיקה של בית המשפט. בוודאי הם סובלים מליקויים הרבה, אבל יש שם מוסר-עבודה, נורמות של אתיקה ותרבות שיפוטית. כל אלה חסרים בבתי הדין. כבר נזדמן לי לומר פעמים אחדות שהדיינים ממלאים לא פעם תפקיד של סוכני-תעמולה אנטי-דתיים בדרך הטיפול שלהם בציבור המתדיינים. מי שחנותו מסואבת, בל יטיל שיקוצים בחברו.
בברכת שנה טובה
שלך בידידות
פנחס שיפמן
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
