איך מתקנים ריצוף פגום?

בדירה שרכשתי התגלו ליקויי ריצוף, ואין חולקין כי מספר אריחים הם פגומים ויש להחליפם. מדובר באריחים במיקומים "אסטרטגיים" - כגון - במרכז המטבח ובסלון. במהלכו של המשפט המתנהל, הקבלן הציע כי האריחים הפגומים יוחלפו, אך מכיוון שכבר חלפו ארבע שנים מיום קבלת הדירה, אין אריחים מאותה סדרת ייצור; אני סבור שיש לבצע החלפה במלואה.

האם עלי להתפשר בעניין זה?

תשובה והסבר:

אחל את התשובה בתיאור מניסיוני המקצועי:

בתיק בו שימשתי כמומחה בית המשפט, ת"א 3258/93 ביטון ואחרים נגד חוסן בע"מ, בית משפט השלום באשקלון, שופט: פ' אסולין, נתתי חוות דעת והעדתי בבית המשפט. דעתי, כי גם כאשר חלק קטן מהאריחים פגומים, כדי לבטל את הליקוי צריך להחליף את כל האריחים בדירה - התקבלה. זאת ועוד, בתיק זה הנתבעת החריפה את מצב הריצוף בדירה על-ידי ניסיונות להחליף חלק מהאריחים, דבר שיצר, כצפוי, אי-התאמת גוונים. פסק הדין מופיע בתקדין (תק - של 96 (2), 1520).

מומחים רבים המתמנים על-ידי בתי המשפט, רואים בטעות את תפקידם כתפקיד של גישור ופישור בין הצדדים, ונוטים לתת פתרון "באמצע", שלעתים הוא אינו פתרון ולא ניתן למימוש כלל. אין כל שחר לניסיונות של החלפה חלקית של אריחים, כי אי-אפשר להבטיח התאמת גוונים.

גם "פתרון" של סתימות (מילוי חורים באריחים) אינו מתאים: הסתימות הן תמיד ניכרות בגוון זר ובולט לעין, בשל ביצוען בתנאי אתר ולא בתנאי בית חרושת. הן יותר חלשות וניתקות בבוא הזמן משכבת המדרך, דבר שיוצר שוב חורים. אלא שבצירוף ביצוע הסתימות עם עבודת ליטוש, לטווח הקצר הריצוף שעבר תיקוני סתימות וליטוש נראה לא רע, דבר העשוי להשקיט את התובעים לפרק זמן הדרוש לגמר ההליך המשפטי.

גם בית המשפט יהיה מרוצה מפתרון הסתימות והליטוש, כי בפרק הזמן הרלוונטי של אחיזת העיניים, יסתיימו הראיות, ופסק הדין יינתן.

בת"א 20804/02 רוזנברג נגד אנגל בע"מ, בית משפט השלום בחיפה, שופטת: ת' שרון-נתנאל (לא פורסם), קבע מומחה בית המשפט כי למרות שבמספר מקומות בריצוף קיימים הפרשי גובה בין אריחים סמוכים, חוסר ברק וחורים, אין צורך (לדעתו) להחליף את הריצוף בשלמות אלא רק להחליף אריחים פגומים. (מומחה בית המשפט היה המהנדס משה יבין, וחוות דעתו לא התקבלה; מומחה הקבלן היה עמית זיו אשר אמד את כלל הליקויים בדירה בסך 200 שקל. מומחה התובעים היה מהנדס ממשרדו של מחבר מאמר זה.) בית המשפט פסק:

• "הפתרון אשר ניתן ע"י מומחה בית המשפט בתשובות ההבהרה הוא ביצוע תיקונים להשוואת הגבהים, ופירוק חלק מהריצוף הן לצורך השוואת גבהים והן לצורך פתרון בעיית החורים [כ-7 מ"ר בסל הכול].
  
  אינני סבורה שפתרון זה הולם. רוכש דירה זכאי לקבל ריצוף אחיד ולא להסכין עם תיקונים [מעבר לתיקונים בודדים מקומיים בלבד]. רוכש דירה אינו צריך להשלים עם ריצוף בו קיימים פגמים ממספר סוגים כאמור לעיל. לא רק זאת, אלא שמומחה בית המשפט עצמו סבור שיהיה צורך לחזור ולבצע תיקונים מדי שלוש שנים, ואינני סבורה שעל התובעים לקבל זאת. אינני רואה בעניין זה בעיה של פיקוח, כטענת בא-כוח התובעים, אלא סבורה אני שאין זה סביר שהתובעים ייאלצו לבצע, אחת לשלוש שנים, טיפולים כהמלצת מומחה בית המשפט, ולשאת בשחיקה המצטברת ובפגימה ההולכת וגדלה באיכות רצפת דירתם במהלך פרקי הזמן שבין טיפול לטיפול. לפיכך, מקבלת אני בעניין זה את חוות דעת מומחה התובעים לפיה יש להחליף את הריצוף ולפיה עלות החלפת הריצוף היא 25,000 ש"ח נכון ליום אפריל 2001".

בין השורות של פסק הדין אפשר להבחין בכך שמומחה בית המשפט נחקר כדבעי בבית המשפט על חוות דעתו. אכן, החקירה במטרה לחשוף את כל מה שמסתתר אחרי המלצותיו של המומחה, היא חיונית, ולעתים מכרעת. תנאי נוסף הוא, שבית המשפט יהיה קשוב לכל הראיות המובאות בפניו, לרבות החקירה האמורה, וזה אשר ארע בתיק הנדון.

מיותר לציין, כי חוות דעתו של מומחה התביעה, מר עמית זיו, אשר העריך את כלל עלויות התיקונים בדירה בסך של 200 שקל, לא זכתה כלל להתייחסות, ופסק הדין קבע סכום פיצוי הגבוה פי כמה מאות מהערכה זעומה זו. להערה זו יש חשיבות עקב העובדה כי מר עמית זיו מקבל מינויים כמומחה מטעם בית המשפט.