דווקא בתקופה זו, בה כל מערכת חברתית כזו או אחרת מותקפת בהאשמות שונות, חשוב לי להציג זווית מעט שונה, דרך החוויה החיובית שהייתה ושעדיין יש לי עם המוסד לביטוח לאומי.
בתור מחלים מסרטן שבא והלך שלוש פעמים, ולאחר שהייתי מוכר כבעל 100% נכות לתקופה של כשלוש שנים, הציעה לי העובדת הסוציאלית, כחלק מהמדיניות החברתית שהמוסד נוקט בו, להגיע לוועדה רפואית ולבדוק אפשרות של התאמה לשיקום מקצועי.
השיקום המקצועי מכוון לאנשים המתמודדים עם נסיבות חיים קשות כמו אלמנים, נכים כלליים ונפגעי פעולות איבה. הביטוח הלאומי פועל לעודד אותם להיכנס בחזרה לשוק העבודה, זאת דרך השלמת לימודי בסיס ולימודים מתקדמים. בביטוח הלאומי יוצאים מנקודת הנחה שתנאי חייהם נטלו מאנשים אלה את ההזדמנות השווה ללמוד ולהתפתח, ועל כן מעניקים להם תמיכה ומסייעים להם לחזור למעגל העשייה והעצמאות הכלכלית.
היות שהחלטתי שאני רוצה לחלוק מניסיוני ולעזור לחולי סרטן, הבנתי שאני חייב ללמוד לתואר אקדמי בנושא. העובדת הסוציאלית הסבירה לי על התהליך ועל הזכויות שמגיעות לי. השתתפתי במבחני התאמה, מבחנים פסיכוטכניים, שיחה עם פסיכולוג ועוד, שמטרתם הייתה לבדוק את ההתאמה ואת סיכויי ההצלחה שלי בתואר אקדמי. בסופם הוחלט כי אני מתאים למקצוע אותו רציתי ללמוד. נרשמתי לקורסי השלמת בגרויות ולקורס פסיכומטרי במימון הביטוח הלאומי.
לאחר שהתקבלתי לאוניברסיטה, נפגשתי שוב עם עובדת השיקום, שהסבירה לי על הזכויות שלי בתור סטודנט - אקבל עזרה בדמי מחיה חודשיים (בגובה קצבת נכות מלאה) על-מנת שאוכל להשקיע ולהתרכז בלימודים, תשלום מלא של שכר הלימוד, דמי נסיעות, תשלומים על ספרי לימוד, חומרי עזר ושיעורים פרטיים במידת הצורך.
העזרה שאני מקבל מביטוח לאומי עוזרת, מדרבנת ומעודדת. כיף לדעת שקיימים מוסדות במדינה שמאפשרים הזדמנויות ותומכים לאורך הדרך. יתרה מכך, יש אנשים במדינה שלמרות השכר הנמוך והתנאים הקשים מגלים אנושיות ומבצעים את התפקיד שלהם מתוך שליחות, חמלה ואהבה. האנשים האלו עוזרים לחברה שלנו לצעוד עוד צעד להפוך להיות חברה אנושית, חמה ותומכת.
