ד"ר דפנה הקר: חוקרת או מתעתעת?

כל הסיפור התחיל לפני כמה שבועות: תשומת לבי הופנתה למאמר של ד"ר דפנה הקר, הנושא את השם "ארגוני הגברים משקרים לכם" שהתפרסם באתר אונלייף. הצצתי בו, וכמה מהטענות" לחשה עצלותי באזני. "כדאי לשים לב למי שטוענת שפרחים הם אלימות?" שאלוני בגיחוך ראשי בקואליציה למען הילדים והמשפחה. גרדתי בפדחתי והתפניתי לדברים חשובים הרבה יותר: לקחת את הילדים לגן, למשל. להתאמן על הסיפור שאני קורא להם לפני השינה, ולשוחח עם הגננת באיזה נושא שמטריד אותי הרבה יותר מד"ר דפנה הקר.

אבל, אז קצת בדקתי, וקצת סיפרו לי, וקצת התברר לבד לי מקריאת עיתונים שד"ר דפנה הקר לא רק מדברת. היא גם נושכת ונוכשת. והארס שבנכישה עלול להיות מסוכן לא רק לי, כאבא לשני ילדים, אלא גם לכלל ציבור האבות בישראל, אותו ציבור שנדמה לפעמים שד"ר דפנה הקר סימנה אותו כאוייב.

הבעיה הקשה עם האמירות של ד"ר דפנה הקר אינה בעצם אמירתם. זוהי מדינה חופשית. עאין איסור בחוק לשקר (וד"ר דפנה הקר כבעלת תואר שני במשפטים וודאי יודעת זאת). אפילו אין איסור לדבר שטויות. מותר לכן לד"ר דפנה הקר לומר את כל אשר על ליבה. מותר לה לחזור ולשנן את טענותיה כמה פעמים שתרצה. הבעיה עם האמירות של ד"ר דפנה הקר אף אינה נובעת מהעובדה שהיא נושאת משרה אקדמית מכובדת. גם לנושאי משרות אקדמיות מותר שתהיה דעה. על-אף שאיני מסכים איתה, ועל-אף האובססיה של ד"ר דפנה הקר לשילוב של פרחים ואלימות מגוחכת בעיני, אלחם למען זכותה של ד"ר הקר להשמיע את דבריה בכל פורום.

הבעיה הקשה אותה הטיחה בפני המציאות היא שטענותיה של ד"ר דפנה הקר אינם נאמרות סתם. הדבר הנורא הוא שד"ר דפנה הקר משתמשת במעמד האקדמי כדי לתת נופך של אמינות ונכונות לדברים שהיא משמיעה. אנו רגילים לכך שחוקרים ואנשי מדע אינם מפריחים סתם טענות. אנו סומכים על מי שמלמד באוניברסיטה, שהוא מבדיל בין מה שמצוי בתחום התמחותו וידיעתו, ובין מה שאין לו בו כל מושג. אנו בטוחים שאיש מדע מודה על האמת, ואינו מנסה להציג משאלות לב כאמיתות, ועובדות מוצקות כשקרים.

לגיטימי שד"ר הקר תשמיע דעות שנויות במחלוקת. לגיטימי גם שהיא תדגיש ת עובדות הנוחות לה, אך אין זה לגיטימי לתעתע בשומע, להציג טענות ללא סימוכין, אי-אמת כאמת, שקרים ועובדות כעוד. זו פשוט התנהלות אקדמית לא תקינה, התנהלות שאינה הולמת את המעמד, את המקום שמעסיק אותה. במילה אחת: "שרלטנות".

אז איך בודקים אם מה שכתבה ד"ר דפנה הקר ב"ארגוני הגברים משקרים לכם" הוא אמת מדעית, שרלטנות או תעתוע? לא קשה. בודקים בספרות המדעית. ואם לא מוצאים? שואלים את ד"ר דפנה הקר. אז חיפשתי היטב בספרות ובנתונים, ולא מצאתי שום ביסוס, ושום אסמכתא ושום עובדה עליהם יכלה ד"ר הקר לבסס את טענותיה. אז פניתי לד"ר דפנה הקר והודעתי לה שאני מתכוון לכתוב מאמר תגובה, ושאלתי אותה ביחס לנתונים שלה. לא פחות מ-14 שאלות עובדתיות הפניתי לד"ר הקר. ביקשתי אסמכתאות, מחקרים מדעיים, סטטיסטיקות- כל דבר שיוכל להוכיח את דבריה.

אוניברסיטת תל אביב מתקיימת, בין השאר, מהמיסים שלי. הם בוודאי לא משלמים לד"ר דפנה הקר סתם. היא חוקרת מכובדת, לא? הנה נתתי לה הזדמנות להוכיח זאת. להשתיק אותי ואת כל האבות אחת ולתמיד. לפרסם מאות נתונים: ציטוטים, הוכחות,וכל הנתונים שמוכיחים את מה שהיא אומרת. מאות הנתונים לא הגיעו. גם עשרות נתונים לא הגיעו.. גם לא חמישה, גם לא שלושה, אפילו לא אחד. במקום זה, כתבה לי ד"ר הקר שהיא "שוקדת" על כתיבת מאמר מדעי שבו כביכול יופיעו כל האסמכתאות.

בינינו, לא כל כך האמנתי לה. נזכרתי באופן שבו גילגלה ד"ר דפנה הקר את עיניה בתוכנית פופוליטיקה בערוץ הראשון כשאמרה משהו שרבים חושבים שהוא שקר. כתיבת מאמר מדעי היא ענין של חדשים רבים. אחרי סיום הכתיבה, ישנו תהליך ארוך של שיפוט מדעי שיכול להמשך כמה שנים. אבל, את המסקנות היא פרסמה כבר עכשיו? אז מה הבעיה להגיד מאיפה היא שאבה את הנתונים?

פניתי שוב לד"ר דפנה הקר וביקשתי את הרשימה הגולמית של הנתונים והאסמכתאות. הודעתי לה שאני מוכן לעכב את המאמר שלי עד שתשלח לי את הרשימה.והאסמכתאות שלה. הודעתי לה גם שאני מוכן להעביר את המאמר שלי להערותיה, והבטחתי לפרסם את כל ההערות שלה יחד עם המאמר עצמו. כך צריך להתייחס לחוקרת רצינית, לא?

את הרשימה לא קיבלתי. אפילו לא נתון אחד. מתוך חמלה כנה ורחמים על ד"ר דפנה הקר, איני מביא את ה"תשובות" אותן קיבלתי, מה גם שההתנהלות האישית שלה אינה עניננו כאן. הדבר החשוב הוא האמינות האקדמית שיש, או שאין,כפי שהסיפור הזה מוכיח, לטענות שלה.

איני רוצה ליגע אתכם במעבר שיטתי על מה שד"ר דפנה הקר אמרה והפרכתו. אי-אפשר להספיק את הכל, המעוניינים, יחפשו "חזקת הגיל הרך: קלישאות נדושות" בגוגל, וימצאו שם את כל הנתונים והעובדות. אבל, הנה כמה דוגמאות בכל זאת.

כך למשל, טענה ד"ר דפנה הקר ש-"כבר היום אבות ישראלים רואים את ילדיהם בעזרת הסדרי הראייה הרחבים ביותר בעולם.". נו באמת? ישראל מציבה שיא עולמי בהפניית אבות למרכזי קשר, ואת מספרת לקורא סיפורים? ואיך בוחרת ד"ר דפנה הקר להתמודד עם פרסומי משרד הרווחה על מספר התסקירים המוגשים בשנה(" 10,000 גברים בשנה חשופים לחוות דעת של פקידות סעד ופסיכולוגים באשר למסוגלותם ההורית.")? היא מפטירה בסמכותיות אקדמית (מזוייפת כפי שראינו): " זה נתון חסר שחר". וכדי להוסיף עלבון על הטעיה, היא מנסה למכור לנו טענה שכל סטודנט למשפטים יודע שהיא מופרכת, כאילו המזונות בישראל נקבעים לפי יכולת כלכלית... (האמת היא שהם נקבעים לפי מין, והחיוב של אב במזונות ילדיו נעשה בדרך כלל ללא התחשבות ביכולתו.)

איך מסיימים את הסיפור הזה? מפנים שוב את ד"ר דפנה הקר לספר הטמא, "מסכת אבות"? או אולי מסבירים לה בעברית קלה את סימני החכם וסימני הגולם? אולי שולחים את הקורא לחפש ביו-טיוב ולצפות במו עיניהם בגלגול העינייים של ד"ר דפנה הקר בתוכנית פופוליטיקה? אתם עשו כרצונכם. אני חייב לרוץ לקחת את הילדים לגן, ואחר כך לחזור הביתה ולהתאמן על "רונית השקרנית", הספר שאקרא להם בערב לפני השינה.