מזה שנה אני חש ומרגיש שהמינוי של
בני גנץ איננו משהו. מדי חודשיים הוא משחרר איום מאופק כלפי החמאס/אירן, אך מבחינתו זה דיינו.
אינני יודע מי הגורם המוביל למינויו, ברק או נתניהו. על-פי מבחן התוצאה - נראה שזהו ברק.
ישראל אינה זקוקה לרמטכ"ל פקה-פקה.
על-אף מראהו המרגיע, המצב בשטח כלל אינו רגוע. מה שהכי מקומם אותי אישית, זו ההבחנה בין דם לדם.
אין בליבי שום ספק: גראד אחד לכיוון רמת אביב פירושו מלחמה רבתי. ארבעים גראדים בדרום, משמעם שאין למחרת בתי ספר, אבל התגובה הצבאית - שואפת לאפס. על הרבה פחות מזה צה"ל של פעם יצא למלחמות חורמה.
אם הסיבה לכך הינה שמפקדי הצבא כבר לא סומכים על הצבא שהם יצרו, אזי מצבנו בכי רע.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
