מכתב הרבנים של המפד"ל בנושא משאל עם, מבליט את הרע שבערוב דת ופוליטיקה. כאשר הפוליטיקאים במקום להתחייב בעצמם, מביאים דעת רבנים, בהזמנה, אין ערובה לאמת שבזה.
הרי, לפי הכלל של "עשה לך רב", יוכלו, הפוליטיקאים, בבוא היום בו לא ירצו לקיים את הנאמר, למצוא רבנים אחרים שיאמרו את ההיפך. אפשר גם תמיד לשלוף איזה סופר-רב, קלף מנצח.
וממילא, לרב הפועל, לכאורה, רק על-פי מצפונו, ואינו מחוייב להסכמים או הצהרות כלשהן, יש את היכולת לשנות דעתו, ומכיוון שזו "דעת תורה" מי יחלוק עליו.
וכל זה מעלה את השאלה, האם בדמוקרטיה יש מקום למפלגה שנציגיה (הנבחרים?) כפופים לרבנים שאינם עומדים לבחירה ואינם חייב בדין וחשבון לציבור. לא במקרה אחד מעקרונות הדמוקרטיה הוא הפרדת בין דת לבין ניהול המדינה.
