קצר ולעניין יצעידו לבנת ושות' כ-25,000 מורים ומורות הביתה. בחודשים הקרובים יקבלו עשרות אלפי אנשי הוראה זימונים למפקח המחוזי. עד הקיץ יידעו מרביתם על אחוז המס שישלמו למדינה עבור פיצוייהם ולראשונה בחייהם המקצועיים לא ייערכו לתחילת שנת הלימודים.
ואחר כך - רפורמה, כיתות קטנות, שיפור בתנאי ההוראה? לאט לכם. אז, בחלוף סערת הפיטורים, יתחילו השאלות הלא פתורות: מי ישלם עבור הזנת התלמידים, מי ימלא את מקום המפוטרים, מי ישלם ומאיפה בדיוק ואיך, לעזאזל, מביאים תלמידים לכיתות באמצע שרב אוגוסט...
ואז יקומו הרשויות ויאמרו: אין לנו כסף. ואז יפרשו הרשויות הערביות מההסדרים, ואז יעלו פקידוני אוצר מעונבים הצעה לדחות, רק לדחות קצת, את יום הלימודים הארוך, ואת ההזנה, ואת שיפור תנאי שורדי המורים. ואז ידברו על שלבים, ואז תיכנס תוכנית דוברת לארכיון המצהיב של רעיונות נשגבים במדורי המדע הבדיוני של מדינת ישראל.
מורה קטנה, אי שם בחיפה/אשדוד/קריית שמונה, תתעורר אז לחיי אבטלה מאונס כמו עשרות אלפי עמיתותיה. את הקורבן ששילמה לכנופיית המפטרים בע"מ ובשמה היותר מעודן - ועדת דוברת, תשלם משפחתה. בשעה 13:30 תלך לביה"ס להחזיר את בתה בת ה-8 הביתה, ותיזכר בחיוך עצוב שפעם אמרו יום לימודים ארוך, שפעם דיברו על הזנת תלמידים בעת שתגיש לבתה את ארוחת הצהריים.
אי שם, בחדרי המסדרונות האפלוליים במשרדי החינוך/אוצר יתרווח לו פקידונצ'יק בהנאה. עשרות מליוני שקלים חסכנו בפיטורים הכי קלים שהיו בתולדותינו. יש כסף להעביר לש"ס, יש כסף לקניית צי רכב חדש לשרי הממשלה.
ודוברת? בין טיסה לניו-יורק וארוחת צהריים עסקית בלונדון ייזכר איך, במחווה אנושית חמה, תרם את הצ'ק שקיבל עבור פועלו לשינוי פני החינוך בישראל לארגון צדקה וולנטרי בניהול רעייתו.
ההוזה אני? הרואה שחורות פסימי אנוכי, או אולי משקף בבהירות את מה שנווכח כולנו כבר במרוצת 2005.
