תמי הלכה מאתנו ללא עת והשאירה את כולנו, בני משפחתה וחבריה הקרובים המומים וכואבים. עצב וצער יש לנו על האובדן הגדול. קשה כל כך לדבר על תמי בלשון עבר. קשה ועצוב. ואיך אפשר? תמי הלכה והותירה אותנו ללא תשובה.
בשנים הארוכות שיצא לי לעבוד אתה בוועדת הבחירות המרכזית הכרתי אישה מופלאה. מתוך היכרות זו אני יכול לומר כי תמי הייתה אישיות מיוחדת. לא כל אדם זוכה שחייו לא יחלפו כצל עובר. חייה של תמי לא היו צל עובר. כל שיחה אתה הייתה חוויה. תמיד הייתה בעניינים ותמיד אפשר היה ללמוד ממנה. ענווה, פשטות וצניעות היו טבועות בכל אורח חייה. בשל אותה ענווה, בשל אותה צניעות ואצילות, לא הרבינו לדבר בשבחה. קיבלנו אותה כמובן מאליו. וכך הלכה מאתנו.
גם מותה היה חרישי כאילו מתנצלת על הטרחה של כל התומכים בה במחלתה. תמיד הייתה לה נכונות לתת, להעניק ולעזור. אישה בשירות הציבור. תמי הקרינה חכמה וחריפות שכל. הייתה לה בקיאות מופלאה בכל החוקים המורכבים הכרוכים במערכות הבחירות. כל מי שעבד איתה אינו יכול לשכוח את התבונה שלה. את הדבקות שלה ביעד שניצב בפניה. ועל כך כולנו חייבים לה תודה.
נחסר את תמי בהתייעצויות, בעצות ובחכמה.
החדשים האחרונים לחייה היו עבורה אכזריים מאד. היא הכירה במחלה האיומה שקיננה בגופה, מחלה חשוכת מרפא, אך סירבה להיכנע. ואנחנו, אנחנו צפינו בה מרחוק שעה שניהלה את הקרב הגורלי על חייה.
חייה של תמי הסתיימו טרם זמנם. רק הלכה מאתנו ואנחנו כבר מתגעגעים אליה. חסרונה ניבט אלינו יותר מתמיד.
תמי נפרדה מאתנו אך אנחנו לא ניפרד מזכרה היקר ללבנו.
