ניסיתי בכל כוחי להימנע מפרשנויות בנושא הביטחוני, אבל, מסתבר שגם לי יש גבולות.
אינני קולט כיצד זה חייבים ליפול לאותו הבור פעם אחר פעם. לא היינו בסרט הזה מספר פעמים? שקט קיבלנו. לכמה חודשים?
מהרגע הראשון ראש ממשלתי מצדד בפעולה יבשתית. מגייסים מילואים במסות, כך לפחות כתבו בעיתונים. והנה, ללא כל הישג משמעותי מבחינתנו אנחנו שוב מזדחלים להפסקת אש.
החמאס נגד, ואילו אנחנו בעד, "עם תנאים"... כמובן. אילו תנאים?
"שקט תמורת שקט"? אילו התנאים?
כבר שכחו פה איך רצחו בדם קר שלושה ילדים?
