בעולם המערבי ילדים ובני נוער נדרשים לתפקד כצרכנים מגיל צעיר ביותר. הם נחשפים לפרסומות המכוונות במיוחד לילדים ולבני נוער, מעורבים בהחלטות הצרכניות שמשפחתם מקבלת, משפיעים על הוצאות המשפחה ובעלי מקורות הכנסה שמאפשרים להם לרכוש מוצרים בעצמם.
בסקר שערך לאחרונה משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה עלה כי לבני נוער בני 15-12 יש הכנסה ממוצעת של קרוב ל-650 ש"ח בחודש מדמי כיס, ממתנות ומעבודה. יש להניח כי הכנסתם של בני נוער עולה ככל שהם גדלים. בני נוער רשאים להחזיק חשבון בנק בהסכמת הורה מגיל 14. הם רשאים לפתוח חשבון בנק ללא הסכמת הורה ולהחזיק כרטיס אשראי בכמה הגבלות מגיל 16 – או מגיל 15 אם הם עובדים.
אמצעים כספיים אלו מקנים לבני הנוער עצמאות כלכלית ניכרת, והדבר מעלה שאלות הן בדבר הגבלת היכולת של בני נוער להוציא כספים והן בדבר האחריות לכספים שמוציאים בני הנוער, כלומר לתשלום חובות. בעלות של ילדים ובני נוער על טלפונים ניידים היא מקרה מבחן לשאלות האלה, שכן השימוש במכשיר עשוי להיות כרוך בהוצאות נכבדות, ולעתים הן אינן קבועות ואינן ידועות מראש.
בשוק הטלפונים הסלולריים בישראל כיום כ-7.4 מיליוני מינויים בארבע חברות: "סלקום", "פרטנר תקשורת" ("אורנג'"), "פלאפון" ו"מירס". כל החברות רואות בבני נוער ובצעירים קהל יעד חשוב ומועדף ומציעות להם מסלולים מיוחדים, מכשירים ושירותי תוכן מותאמים. רוב ההורים חוששים מן הפיתוי שמציגות חברות הסלולר בפני ילדיהם. לפי הסקר שצוטט לעיל, כ-64% מן ההורים הסכימו שיש להגביל בחוק מכירת טלפון סלולרי לילדים ובני נוער ולהגביל את היקף השימוש שלהם בטלפונים הניידים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
