דרישה מאוחרת לתשלום מס הכנסה

1. המתלונן הגיש לנציבות תלונות הציבור (להלן - הנציבות) תלונה על אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (להלן - האגף). ואלה פרטי התלונה:

(א) בדצמבר 2002 התקבלה בכתובת שבה התגורר בעבר אביו המנוח של המתלונן הודעה שהופנתה אל יורשי המנוח, ובה הם נדרשו לשלם חוב מס הכנסה לשנת המס 1990 בסך 8,250 ש"ח (להלן - החוב) בגין הכנסות מחנות שהייתה בבעלות המנוח.

(ב) בתלונתו לנציבות טען המתלונן, כי ההודעה נשלחה כ-12 שנים לאחר פטירתו של המנוח, אף על פי שסמוך לאחר מותו פנה המתלונן, כיורשו היחיד, אל שלטונות המס כדי להסדיר את ענייניו של המנוח באגף, וביקש לסגור את תיקו של המנוח, באופן שכל ההכנסות מהחנות, שהייתה שייכת למנוח והועברה אליו, ייכללו בתיקו האישי באגף.

(ג) המתלונן קבל בתלונתו על שהאגף סגר את תיקו של המנוח בסמוך למועד פטירתו בעודו ביתרת חובה, ושב ודרש את תשלום החוב רק כעבור שנים רבות, בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה וקנס על קרן החוב. המתלונן הלין על כי לא נעשו כל ניסיונות לאתרו במשך השנים, אף על פי שפרטיו צוינו בדוחות שהגיש המנוח.

(ד) עוד הלין המתלונן על גובה השומה שנקבעה למנוח לשנת המס 1990 וטען שהיא אינה תואמת את שיעור ההכנסות שהיו לו בפועל באותה השנה.

2. בירור הנציבות העלה כדלקמן:

(א) ב-8.4.91, כחודשיים לפני מועד פטירתו, הגיש המנוח למשרד השומה ירושלים 1 (להלן - משרד השומה) דוח שנתי על הכנסותיו לשנת המס 1990 (להלן - הדוח).

(ב) ב-15.1.92 שודרה שומה סופית לשנת המס 1990 במחשב משרד השומה על פי הדוח שהגיש המנוח. לפי השומה הסופית, נותרה למנוח יתרת חוב בסך 1,924 ש"ח. הודעת השומה, שכללה הודעה על יתרת החוב, נשלחה בינואר 1992 לכתובתו של המנוח כפי שצוינה ברישומים שבמחשב האגף.

(ג) לא הוגשה השגה על השומה, ומינואר 1992 ועד מרס 2000 לא נעשתה כל פעולה בתיקו של המנוח ולא נשלחה כל הודעה נוספת על החוב. במסגרת הליך ממוחשב שבוצע באגף, סווג התיק כתיק סגור שאינו פעיל, אף על פי שהייתה בו יתרת חובה.

(ד) בניגוד לטענת המתלונן, כי לא קיבל כל הודעה מהאגף על החוב עד דצמבר 2002, מסרה מבקרת האגף לנציבות, כי בשנת 2000, בעקבות התקנת מערכת מחשוב חדשה באגף, התגלה החוב בתיקו של המנוח, וממרס 2000 עד מאי 2003 נשלחה בכל חצי שנה הודעת חוב אל יורשי המנוח, אל הכתובת הרשומה במחשב האגף.

3. (א) בעקבות הודעת החוב שקיבל בדצמבר 2002, החל המתלונן להתכתב עם משרד השומה ועם האגף, בעניין הדרישה המאוחרת לתשלום החוב ובעניין גובה השומה. ב-23.2.03 הודיע האגף למתלונן כי פנייתו הועברה לבדיקת סגן נציב מס הכנסה.

(ב) במכתב ששלח מנהל תחום הגבייה באגף למתלונן במאי 2003, נמסרו למתלונן נתונים על מקור החוב והוא התבקש לפנות אל משרד השומה לשם הסדרת החוב. ב-29.5.03 פנה המתלונן אל משרד השומה ושילם סך של 1,924 ש"ח - סכום קרן החוב.

במקביל לכך, ב-11.6.03 הגיש המתלונן באמצעות משרד השומה לוועדה לביטול חובות באגף בקשה לביטול או הפחתה של הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס שהוטלו על קרן החוב.

(ג) ב-9.7.03 החליטה הוועדה לביטול חובות, לפי המלצת משרד השומה ובאישור מנהלת תחום הגבייה באגף, לבטל את הקנס והריבית הריאלית על חוב המס, אולם קבעה, ש"אין מקום לביטול הצמדה שכן זו תוספת שכמוה כמס".

(ד) ב-10.8.03 פנה המתלונן שוב אל האגף וקבל על החלטות הוועדה. ביום 31.8.03, עוד בטרם התקבלה תשובת האגף, שילם המתלונן את תוספת ההצמדה בסך 2,894 ש"ח.

4. (א) לפניית הנציבות בעניין ההשגה על גובה השומה שנקבעה למנוח לשנת המס 1990 השיבה מבקרת האגף, כי כיום לא ניתן לאתר את הדוח מפני שהוא בוער זה מכבר, ומכל מקום, מאחר שחלפו יותר מעשר שנים ממועד הגשת הדוח, חלף המועד שבו היה אפשר, על פי הוראות הפקודה, לבדוק ולתקן את השומה הסופית.

(ב) נוכח הוראות הפקודה המגבילות את פרק הזמן שבו ניתן לטפל בשומה סופית ולעיין מחדש בשומה שנקבעה לאחר שהוגש הדוח, לא מצא נציב תלונות הציבור מקום להתערב בהחלטת האגף בעניין גובה השומה.

5. (א) עם זאת, קבע נציב תלונות הציבור, שההחלטה שלא לבטל את הפרשי ההצמדה על קרן החוב התקבלה בלי שנבחנה בהתאם להוראות הפקודה:

סעיף 192 לפקודה קובע:

"הנציב רשאי להקטין את שיעור הריבית או הפרשי ההצמדה וריבית לפי הסעיפים 186, 187 ו-190 ואת סכום הקנס לפי סעיפים 188, 190, 190א, 191א ו-191ג או לוותר עליהם לחלוטין, אם הוכח להנחת דעתו כי הפיגור שגרם לחובת התשלום לא נגרם על-ידי מעשה או מחדל התלויים ברצונו של הנישום. ורשאי הנציב, על-פי שיקול דעתו המוחלט, להקטין או לוותר כאמור אם הוכח להנחת דעתו כי הנישום לא ידע את סכום המס המדויק המגיע ממנו בטרם הגיש את הדוח".

(ב) סעיף 192 לפקודה מעניק לנציב מס הכנסה סמכות להקטין את שיעור הריבית, הפרשי ההצמדה והקנס או לוותר עליהם לחלוטין. סמכות זו מחייבת את הנציב להפעיל שיקול דעת בכל פעם שהוכח להנחת דעתו, שמעשה שאינו תלוי ברצונו של הנישום מנע את תשלום המס במועדו. על נציב מס הכנסה לבחון כל מקרה לגופו, לשקול ולהחליט, אם בנסיבותיו המיוחדות של אותו מקרה יש מקום להפחית את חיובי הריבית וההצמדה או לבטלם כליל.

(ג) תיקו של המנוח באגף סווג כתיק סגור, אף שהייתה בו יתרת חובה. למעט הודעת השומה שנשלחה בשנת 1992, שהמתלונן טוען כי לא קיבלה, לא נקט האגף כל פעולה לגביית החוב, אלא לאחר שחלפו כשמונה שנים ממועד משלוח השומה הסופית.

(ד) מעיון בהחלטת הוועדה לביטול חובות עולה, כי ההחלטה שאין מקום לביטול הפרשי ההצמדה על קרן החוב התקבלה בלי שהופעל שיקול דעת על פי סעיף 192 כלשונו, ובלא שנשקלו כל השיקולים הרלוונטיים בנסיבות המקרה דנן.

(ה) נוכח ממצאי הבירור הצביע נציב תלונות הציבור לפני נציב מס הכנסה על הצורך להפעיל שיקול דעת על פי סעיף 192 לפקודה.
6.בעקבות הצבעת נציב תלונת הציבור, החליט סגן בכיר למנהל רשות המיסים (אכיפה וגבייה) באגף על ביטול 50% מהפרשי ההצמדה שהתווספו לקרן החוב, נוסף על ביטול מלוא הריבית והקנס.