ספסרי החוק שוב טייחו ושיקרו

ההחלטות שיפורטו להלן מלמדות על השיטה המשחיתה הנוהגת במשרד המשפטים. תכליתה: חיפוי וכיסוי וטיוח ממצאים חמורים ופליליים שהתגלו נגד בכירים בצמרת גורמי אכיפת החוק. המטרה הגלויה לכאורה, "לשמור על המערכת", מקדשת את האמצעים. היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה הם שנתנו ידם להפעלת שיטה זו, הגורמת לשיבוש מהלכי חקירה ומשפט, ולכך שבכירים שסרחו ופשעו, יוצאים, במקרה הרע מבחינתם, בשן ועין:

1) רות דוד, מתנות אסורות ויחסי שוחד -

בחקירת המשטרה שנפתחה בעקבות החשיפה ב-News1 בדבר קבלת המתנות האסורות, הוכח: רות דוד קיבלה סדרה ארוכה של מתנות מעו"ד רונאל פישר ומיאיר ביטון. תוך כדי תפקידה כפרקליטת מחוז תל אביב (פלילי). כמה פרקליטים/פרקליטות בשירות המדינה ידעו היטב על המתנות אך נמנעו מדיווח על העבירות שנגלו לעיניהם. יחסי השוחד התקיימו במשך זמן רב ("שלח לחמך..."), גם אם לא ניתנה מצד רות דוד תמורה גלויה וזו לא סגרה תיק עבורם ו/או למקורביהם של השניים. על-אף זאת, ובניגוד לממצאים שעלו בחקירה המשטרתית, שי ניצן ויהודה וינשטיין הכינו ליועמ"ש הנכנס, אביחי מנדלבליט, חוות דעת מגובשת וסופית: לגנוז את התיק ולא להעמידה לדין בעבירות שוחד, וגם לא בעבירות של הפרת אמונים (שהתיישנו). חוות הדעת נעדרת פרטים בסיסיים, לרבות שמות הפרקליטים/הפרקליטות שידעו ושתקו, והאם הם מכהנים כיום בשירות הציבורי. מנדלבליט, שלא עמד היטב על המשמר, אימץ את חוות הדעת ככזה-ראה-וקדש בטרם הבין כי הוא מולך שולל. מנדלבליט אימץ את חוות דעתם של וינשטיין ושי ניצן, בטרם הבין ו/או הפנים: שי ניצן פועל, בסיועו של וינשטיין, תוך ניגוד עניינים מובנה ואסור. לראיה: שי ניצן סייע לפרקליטים במחוז תל אביב (פלילי) בהכשלת נציבת תלונות על פרקליטים, השופטת (בדימ.) הילה גרסטל, כשזו ביקשה לבדוק את החשדות נגד רות דוד; שי ניצן פעל במשך חודשים במטרה להוציא החלטה שתציג מצג, לפיו רות דוד לא הובילה החלטות מגמתיות תמורת שוחד. החלטת ניצן-וינשטיין בתיק רות דוד מעלה חשש חמור לטיוח ולשיבוש באופן זדוני, מתוך שיקולים זרים. האם וינשטיין וניצן חששו ממידע שמחזיקה רות דוד, עוד מתקופת כהונתה כפרקליטת מחוז או ממידע שנודע לה מאוחר יותר, ומפתיחת תיבת פנדורה כנגד בכירים בצמרת המשפט בישראל?;

2) מנשה ארביב, מתנות אסורות ויחסי שוחד -

גרסתם של הרב יאשיהו פינטו ואנשיו הוכחה מעבר לכל ספק: בחקירה שנכפתה על המחלקה לחקירות שוטרים, שכללה גם אימות בבדיקות פוליגרף, נמצא כי אכן: ניצב (בדימ.) מנשה ארביב ובנו קיבלו מהם שורה של הטבות כספיות בישראל ובחו"ל, כולל אירוח בבתי מלון, כסף במזומנים, סידור ויזה אמריקנית לבנו של ארביב, וסידור הנחה לארביב בסכום של כמיליון ש"ח לרכישת דירה מקבלן בישראל. כמו-כן הוכח, כי מנשה ארביב שיבש הליכי חקירה ומשפט. למרות כל זאת, שי ניצן ווינשטיין הוציאו תחת ידם החלטה, הכפופה גם היא לשימוע (שבסופו יושמטו כמובן פרטים נוספים וכתב האישום יוחלש עוד יותר) לפיה מנשה ארביב לא יועמד לדין בגין עבירות שוחד, אלא רק בעבירות של הפרת אמונים ואי-מילוי חובה רשמית - מחמת זאת שלא דיווח על ההצעות, כביכול, שקיבל מהרב פינטו. החלטת ניצן-וינשטיין בתיק ארביב מעלה חשש חמור לטיוח ולשיבוש, שנעשו מתוך שיקולים זרים. האם גם הם חוששים ממידע שמחזיק ארביב, מתקופת כהונתו כראש להב 433, ומפתיחת תיבת פנדורה כנגד בכירים בצמרת המשפט בישראל?

3) אפרים ברכה, מניעת חקירתו באזהרה בעבירות שוחד ושיבושים -

וינשטיין ושי ניצן מנעו במשך כשנתיים קיום חקירה פלילית נגד ראש היחידה הארצית לחקירות הונאה, תנ"צ אפרים ברכה, למרות המידע הרב שהובא ונחשף בפניהם. רק בעקבות החשיפות המתמשכות ב-News1, ולאחר שנציבת תלונות על פרקליטים נאלצה, בעקבות פניות News1, להתערב בפרשה, נאלצו/נאנסו וינשטיין וניצן להסכים לפתיחת חקירה סמויה נגד ברכה. ואכן, בחקירה הסמויה שנאלצה המחלקה לחקירות שוטרים לקיים, הוכח מעבר לכל ספק, גם בבדיקת פוליגרף: אפרים ברכה קיים יחסי שוחד עם שורה של גורמים, בשורה של פרשות. אחת מהן: ברכה הדליף מידע מוכמן לחשודים בפרשת השוחד בעיריית אשדוד, במסגרת יחסי השוחד שקיים עם קבלנים באשדוד. כמו-כן הובא לחוקרי מח"ש מידע, שלפיו ברכה הדליף מידע מוקדם, מתיק רצח, לחשוד המרכזי, וסייע לו לברוח לחו"ל. בפני מח"ש הוצגה עדות הגורם המרכזי בפרשה זו. למרות זאת, וינשטיין וניצן ניסו למרוח ולטייח, ומנעו במשך זמן רב מדי חקירתו של ברכה באזהרה. ביום חמישי שקדם להתאבדותו של ברכה נאלץ היועמ"ש להתיר לחוקרי מח"ש לעבור ביום ראשון שלאחר מכן לשלב "חקירה גלויה" ולגבות עדות מכמה מהאישים המעורבים. אך ברכה הקדים והתאבד, ובכך טרף את הקלפים והביא בפועל לעצירת החקירה נגדו. שאלת השאלות: מדוע וינשטיין וניצן (וגם קודמו בתפקיד פרקליט המדינה, משה לדור), מנעו כמעט בגופם חקירתו האישית של ברכה, באזהרה, כחשוד לכל דבר ועניין. לאחר התאבדותו מנעו וינשטיין וניצן מהשר לביטחון פנים גלעד ארדן הקמת ועדת בדיקה, שנועדה לבדוק נסיבות התאבדותו של ברכה, וכמובן לעסוק בשאלה: האם נכון שהחשדות נגדו אומתו. הימנעותם של שי ניצן ווינשטיין מעלה חשש חמור לטיוח ולשיבוש, שנעשו באופן זדוני ומתמשך, מתוך שיקולים זרים. האם גם הם חששו ממידע שהחזיק ברכה, מכוח תפקידו כראש חטיבת החקירות באגף המודיעין והחקירות, ולאחר מכן בתפקידו כראש היחידה הארצית לחקירות הונאה? האם הם חששו מפתיחת תיבת פנדורה כנגד אישים בצמרת המשפט בישראל? האם אכן ידע אפרים ברכה, כפי שידע הח"מ, על כספים שחורים שקיבל וינשטיין?

4) שי ניצן, שיבוש הליכי חקירה ושקרים סדרתיים -

פרקליט המדינה שי ניצן לא מצליח לדבוק באמת, כאז כשהיה פרקליט צעיר, וגם עתה. פעם אחר פעם הוא נתפס בכזביו ובתחבולותיו. שוב ושוב מתגלה, כי ניצן פועל באופן פסול ובעייתי העולה כדי שיבוש הליכי חקירה ומשפט. כך בפרשות רות דוד, מנשה ארביב ואפרים ברכה, כשהוציא תחת ידיו החלטות והודעות כוזבות, במאמץ לטייח את האמת ולמנוע פתיחת תיבת פנדורה. וכך גם בפרשת ד"ר מאיה פורמן-רזניק, כשנתן ידו לשיבוש הליכי משפט בתביעה שהגישה ד"ר פורמן-רזניק. הנציבה הילה גרסטל כבר הוכיחה בהחלטות שהוציאה תחת ידיה, את מעורבותו של שי ניצן בכזבים ובשיבושים. אך למרבה החוצפה, היועמ"ש וינשטיין התגייס לעזרתו כדי להביא לפסלות החלטת גרסטל. הנה-כי-כן: במקום לסייע בחשיפת האמת בפרשת פורמן-רזניק, ולתת ידו לבירור האמת, בחר וינשטיין לגונן על ניצן ועל פרקליטים נוספים בשירות המדינה שחטאו וכיזבו וטייחו, וזאת במטרה למנוע מד"ר פורמן-רזניק לחשוף את האמת בפני בית המשפט.

בנסיבות אלה, וכפי שניתן להבין מאירועים בתיקים שפורטו לעיל, אין פלא כי יותר ויותר אנשים טובים וישרי-דרך מבינים כי השחיתות והריקבון פשו בקרב גורמי אכיפת החוק, וכי אל לציבור הרחב להאמין בכשירותה של המערכת המשפטית לעשות צדק.

ניתנת האמת להיאמר: יודל'ה, הוא יהודה וינשטיין, מונה לעמוד בראש התביעה בישראל, משיקולים זרים (נתניהו-יעקב נאמן-אביגדור ליברמן), ובטרם הובא לידיעת הציבור דבר מעלליו כעורך דין פרטי. חשפנו ב-News1 כי בתקופת כהונתו קיבל וינשטיין מספר פעמים כספים שחורים, במזומנים. כמובן, בלא שרשם אותם כתקבולים. חשפנו זאת שוב ושוב. אך לא צריך להתפלא כי לא קם איש במשטרה, ברשות המיסים או בפרקליטות, שירים את הכפפה ויבקש לבדוק עניין זה. אפילו וינשטיין נאלם ולא העז לצפצף נגד הח"מ, שמא יעשה מעשה משה קצב, ויסבך עצמו בהליך משפטי שמכוחו תיפתח נגדו "בדיקה" או חקירה פלילית.

לא צריך להתפלא על השתיקה הגדולה, וזאת מחמת השחיתות והריקבון שפשו בקרב גורמי אכיפת החוק. למרבה הצער, השחיתות הינה בעוצמה גדולה אף מזו הידועה במדינות מסוימות במזרח אירופה. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, יכול הוא, לו היה מבקש להשחית עוד יותר את ארצו, לקבל שיעורים מוינשטיין ומפרקליט המדינה שי ניצן: כיצד לשבש, לחפות, לטייח ולשקר בלא הפסקה; כיצד לזכות בהגנה מצד חלקים ניכרים מכלי התקשורת, שבכירים בהם תלויים גם הם בהחלטות המחלקות הפליליות ו/או האזרחיות בפרקליטות; וכיצד להמשיך ולקבל לאחר מכן את הגנת בית המשפט העליון. שכן כידוע, שופטי בית המשפט העליון נמנעים מהתערבות, ואף הקימו לעצמם, בלא דין ובלא דיין, הלכה פסוקה של אי-התערבות, משל הם מהאו"ם. כך הם נוהגים גם בעתירות המובאות בפניהם להכרעה, עתירות שתוכנן מגלה סימני שוחד ומרמה ושיבוש הליכי ומשפט.

בנסיבות אלה, וכשנהיר ש"הדג מסריח מהראש", ומחמת זאת שלאורגני השלטון בישראל - לרבות ראש הממשלה בנימין נתניהו (שגורל רעייתו שרה נתניהו נתון בידיהם של ניצן ושות' עקב החקירה הפלילית נגדה), אין את היכולת האמיתית להביא לשינוי; ונוכח זאת ששרת המשפטים איילת שקד כשלה אפילו בהובלת חקיקה מתאימה שתכפה על פרקליטים ותובעים בשירות המדינה ביקורת פרטנית ומבנית מצד הנציבה גרסטל, אין מקום, למרבה הצער, להיות אופטימיים. אף-על-פי-כן, אנחנו ב-News1 נמשיך, כרגיל, ובכוחנו אנו, לחשוף את המידע בפני הציבור. גם אם נהיה היחידים להאיר את החושך. נפקח את עיני הציבור, עד שיקום על מכזביו.