למרות המחאות, אישרה ועדת הכלכלה את הוראת השעה, אבל כדי להדגיש את תפקידה של דליה איציק בעניין, יצאה מטעם ועדת הכלכלה הודעה, שחשפה עובדה זאת בגלוי. וזו לשון ההודעה: "ועדת הכלכלה אישרה היום הוראת שעה לפיה תותר אחזקה של עד 24% בזיכיון לשידורי טלוויזיה ולא עד 5% כפי שהיה קבוע בחוק עד היום, לבעל שליטה ברישיון לשידורי לווין. התיקון אושר לבקשתה של שרת התקשורת דליה איציק לאפשר למשך 3 שנים לחיים סבן שרכש את גרעין השליטה ב'בזק' להמשיך להחזיק בכ-24% מתוך 27.8% ממניותיו ב'קשת', אחת מזכייניות ערוץ 2".

איך עלה הרעיון להתיר לסבן להחזיק ב-24% מ"קשת"? התשובה שנתנה לחמן-מסר לשאלה זו בוועדת הכלכלה של הכנסת, קשורה לראשיתו על ערוץ 2. בזמנו כאשר הוחלט לאשר את הקמת ערוץ 2 המסחרי, שכנעו בעלי העיתונים את המחוקק שהקמת ערוץ טלוויזיה מסחרי תפגע קשות בעיתונות המודפסת, וכתוצאה מכך הותר להם להחזיק עד 24 אחוזים ממניות התאגידים "קשת" או "רשת" או "טלעד", שהשתתפו במכרז ערוץ 2.

לחמן-מסר, שעסקה בעבר בסוגיית הבעלויות הצולבות בתקשורת, לא היססה להפקיד בידי סבן עוצמה תקשורתית עצומה, וטענה כי ניתן יהיה לבדוק את ההשלכות של ריכוז העוצמה הזאת כאשר יפוג תוקפה של "הוראת השעה".

בראשית 2005, כאשר העבודה הצטרפה לקואליציה, ודליה איציק התמנתה לשרת תקשורת, סבן - שכבר החזיק ברשותו 27.8 אחוז ממניות קשת בערוץ 2, ואף החל להיות מעורב בניהולה, בין היתר באמצעות מינוי אחיו אריה ואלון שליו לדירקטורים בחברה - התמודד עם קבוצת משקיעים, אייפקס-סבן-ארקין, על המכרז לרכישת בזק.

באמצע אותה שנה, זכתה הקבוצה במכרז, אבל השלמת התהליך הייתה מותנית בקבלת אישור משרת התקשורת דאז, דליה איציק, שנתנה את האישור בקלות וללא תנאי, אף כי לפי חוק הבזק, שהיה בתוקפו בשעת מתן האישור, אסור היה לסבן, לאחר הזכייה במכרז, להמשיך להחזיק בכמות כה גדולה של מניות קשת והיה עליו לצמצם את אחזקותיו לחמישה אחוזים בלבד. סבן, לא רצה להיפרד מהמניות ובמספר כלי תקשורת נמסר כבר אז ששרת התקשורת הבטיחה לו כי תלך לקראתו בעניין זה. וכפי שהתברר, היא אומנם עשתה זאת - כעבור חמישה חודשים.

לאחר שהושלמה מכירת בזק לקבוצת סבן באמצע 2005, איציק בתוקף היותה הממונה על ביצוע חוק הבזק, הייתה צריכה לפעול לאכיפת החוק על סבן ולדאוג שייפטר מרוב אחזקותיו בקשת עד לחמישה אחוזים. איציק, במקום לאכוף את החוק על סבן, החלה לפעול לשינוי החוק לטובתו. מקור בכיר במשרד המשפטים תיאר את התהליך. לדבריו, היועצים המשפטיים של משרד התקשורת יחד עם יועציו המשפטיים של סבן, נפגשו והעלו רעיונות איך לאפשר לסבן להמשיך ולהחזיק במניות "קשת" שברשותו.

לבסוף, ההצעה שהתגבשה הייתה לשנות את חוק הבזק בנימוק שקיימת סתירה בינו לבין חוק הרשות השנייה. המקור הבכיר במשרד המשפטים הדגיש, כי ליועצים המשפטיים היה ברור שמדובר במהלך שבא לפתור את בעייתו האישית של סבן, ללא קשר ליתר משתתפי מכרז בזק וכי ההצעה לשינוי החוק בשל סתירה בין שני החוקים, באה להיטיב עם חיים סבן באופן אישי ולא עם הקבוצה שזכתה במכרז.

הסוגיה הובאה לפיתחה של המשנה ליועץ המשפטי של הממשלה, דוידה לחמן-מסר, שהתנגדה לשינוי החוק והציעה כמקום זה פשרה - לתקן "הוראת שעה" שתינתן על-ידי שרת התקשורת דליה איציק, ותאפשר לחיים סבן להחזיק ב-24% ממניות קשת שבידיו למשך שלוש שנים, כאשר בזמן הזה ייבחנו מחדש שני החוקים: חוק הבזק וחוק הרשות השנייה ויימצא פתרון ליישוב הסתירה ביניהם.

ב-31 באוקטובר 2005, הוצגה הפשרה לפני ועדת הכלכלה של הכנסת, שאישרה אותו חרף מחאותיו של ח"כ דוד טל (שס). טל ביקש מלחמן-מסר הסבר "למה אנו קופצים מ- 5% ל-24%?". לחמן-מסר השיבה לו כי הכלל של 24% נעשה "על-בסיס תפיסה של עיתון".

טל כעס על ההסבר וטען כי הוא בא לחפות על כוונה להטות את החוק לטובת סבן: "כמעט כל דבר שמתבצע פה בוועדת הכלכלה, את שותפה לחלק גדול מהדברים, ופעם אחר פעם אני רואה שאנו דואגים לאופק העסקי של המשקיעים. אני לא אומר שצריך לזלזל בהם. אני רואה את המשקיעים בחיוב, יש לזה תמורות, תפוקות, יש לזה השפעה על המשק הישראלי, אך אני לא חושב שאנו צריכים לתת ביטחון לכל משקיע כאן רק בגלל שהוא בא להשקיע כאן. כמעט כל המשאבים של מדינת ישראל ששייכים לכולנו, אנו נותנים אותם בנזיד עדשים לבעלי הון ואנו שומרים שהם חס וחלילה לא יפסידו".

במכרז הפרטת בזק העמידה המדינה למכירה את אחזקותיה בבזק, והוא נוהל על-ידי רשות החברות במשרד האוצר. קבוצת המשקיעים אייפקס-סבן-ארקין נבחרה בתהליך מיון ממושך כמועמדת מועדפת, אבל ברגע האחרון היא שקלה לבטל את השתתפותה במכרז בגלל פרשת הסוס הטרויאני, שלטענת הקבוצה הוסתרה ממנה בזמן המכרז.

הקבוצה טענה כי המדינה הייתה צריכה ליידע אותה מראש על הפרשה, אבל בסופו של דבר העניין נפתר בכך שהמדינה הסכימה לשפות את הרוכשים במקרה שיוגשו תביעות נגד בזק בפרשה זו.
קיום המכרז וחלק בלתי נפרד ממנו היה מותנה בקבלת אישורים מדליה איציק, אז שרת התקשורת, ומהממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דרור שטרום. שניהם נתנו את אישוריהם ללא כל התניה, בידיעה שהמכרז כפוף לחוק הבזק.

אם בחקירת מבקר המדינה תימצא הוכחה מוצקה לכך שבזמן עריכת מכרז בזק, דליה איציק הבטיחה לסבן לשנות את החוק לטובתו אחרי המכרז - עלול הדבר להעמיד בסימן שאלה את חוקיות מכרז בזק. לכן, דוברות משרד האוצר שבה ומדגישה כי המכרז כולו - לרבות האישור שנתנה איציק להעברת מניות בזק לקבוצת סבן - היה כפוף לחוק הבזק. "כללי המכרז לא באו ולא שינו את המותר ואת האסור על-פי החוק", מסר דובר האוצר.

בזק מחזיקה כ- 50% ממניות חברת הלווין Yes, והיא בעלת השליטה ב"יס". עם רכישת בזק על-ידי סבן, הוא הפך יחד עם קבוצתו לבעל השליטה ב- Yes ויחד עם 27.8% מ"קשת" הוא הפך לגורם בעל עוצמה בעולם התקשורת הישראלית. ריכוז עוצמה כזה – חוק הבזק בא למנוע.

הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דרור שטרום, נתן את האישור המבוקש למכירת "בזק" לקבוצת סבן ללא כל הסתייגות או התנייה, משום שהיה ברור שהעסקה הייתה כפופה לחוק הבזק ושסבן יצטרך להפחית את אחזקותיו ב"קשת" לאחר רכישת בזק. גם האוצר וגם הרשות להגבלים עסקיים הדגישו עובדה זו על-מנת להסיר ספק מלב שמא מכירת בזק לקבוצת אייפקס-סבן-ארקין הייתה נגועה בהעדפה כלשהי.

דוברות הרשות להגבלים עסקיים נתנה ביטוי לעמדה זו בתגובתה: "רכישת בזק על-ידי חיים סבן אושרה על-ידי דרור שטרום (הממונה לשעבר על ההגבלים העסקיים) והאישור לא לווה בתנאים. הרשות להגבלים עסקיים איננה אמונה על חוק הבזק". גם דוברות האוצר הדגישה כי "הליך ההפרטה של חברת בזק נעשה על-פי ההוראות הקבועות בחוק, כלומר בהקשר זה, חוק הבזק".

במאי 2005 לאחר שפורסמה פרשת התרומות האסורות לשמעון פרס, מיהרה דליה איציק להתנער מכל קשר לפרשה. "לא ידעתי על תרומה שקיבל פרס מחיים סבן", אמרה [TheMarker, 15 בינואר 2006]. זאת למרות שעמדה בראש מטה הפריימריז של פרס ולמרות שמעולם לא הסתירה את הקירבה ביניהם. בעבר אף הצטרפה איציק לפרס בנסיעותיו לחו"ל ובאחת הפעמים אפילו ננזפה, יחד אתו, על-ידי ועדת האתיקה של הכנסת על שנהנתה מנסיעה לז'נבה לחתונתו של אהרון פרנקל, ידידו העשיר של פרס.

מי שלא השתכנע מהכחשות ה"לא ידעתי" של איציק הייתה עו"ד סמדר בן-נתן היועצת המשפטית של איגוד הבמאים ואיגוד התסריטאים. עם היוודע דבר התרומה/מתנה של סבן לפרס, שיגרה בן-נתן מכתבי תלונה למבקר המדינה וליועץ המשפטי לממשלה וכן ביקשה לשקול את אי מנויה של דליה איציק ליו"ר הכנסת בגין התרומה לסבן.

בן-נתן טענה כי סביר להניח, שאיציק ידעה על תרומתו של סבן מתוקף היותה כראש מטה הפריימריז, ולפיכך, ההטבה שנתנה לסבן כחצי שנה מאוחר יותר כאשר כיהנה כשרת תקשורת "מבססת חשד ממשי למתן שוחד לכאורה על-ידי בעל השליטה בבזק לשרת התקשורת כאשר התמורה מתגלה לאחר מכן".

• תגובת לשכת יושבת ראש הכנסת ח"כ דליה איציק: "התקנות תוקנו ביוזמת ועל-פי המלצת הגורמים המקצועיים במשרד התקשורת, ובשיתוף ועצה אחת עם הדרגים המשפטיים המקצועיים במשרד המשפטים. התקנות תוקנו לאור חוסר התאמה שנוצר בין ההסדר הקבוע בחוק הרשות השניה, לפיו "לא היתה קיימת כל מגבלה ובין ההסדר שהיה קבוע בחוק הבזק".

(הערה: מחוק הרשות שניה עולה כי גם בו קיימת מגבלה על אחזקת מניותיו של סבן עד 10%)

• בתגובה למכתב התלונה של עו"ד סמדר בן-נתן בו נטען ש"קיים חשד ממשי למתן שוחד לכאורה על-ידי בעל השליטה בבזק, לשרת התקשורת", מסרה שלומית לביא, עוזרת בכירה למבקר המדינה ודוברת המשרד: "התלונה של עו"ד סמדר בן-נתן הוגשה במקביל ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה. משרד המבקר העביר את התלונה מיד לבדיקת החטיבה העוסקת בנושא. תהליך הבדיקה טרם הסתיים וכל מתן פרטים בשלב זה עלול להפריע לתהליך".

• ממשרד המשפטים נמסר בשמה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דוידה לחמן-מסר: "אנו טיפלנו בנושא לפי פניית משרד התקשורת ויחד עמו בתיאום מלא. משרד התקשורת מופקד הן על חוק הרשות השנייה והן על חוק התקשורת [בזק ושידורים אחרים] ולפיכך יש לפנות למשרד התקשורת".

במלים אחרות: איציק מגלגלת את האחריות להוראת השעה לפתחה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, דוידה לחמן-מסר, בטענה כי מדובר במהלך שנעשה "בשיתוף ובעצה אחת" עמה, ואילו דוידה לחמן- מסר מגלגלת את האחריות בחזרה לאיציק: "אנו טיפלנו בנושא לפי פניית משרד התקשורת". חקירת מבקר המדינה תיתן תשובה ברורה בסוגיה זו.

נציגיו של סבן בחרו שלא להגיב.