מצנע בקו האש

חוק מימון מפלגות מגביל מפלגות ויחידים. החוק אינו מאפשר להם לקבל כספים, מעבר למסגרת המותרת מפורשות. אלא שבמקומותינו - אישי ציבור מתחכמים לחוק, ומתמרנים בדרך לא דרך, המאפשרת להם להנות, במקביל, מכמה עולמות. כך נוהג, בימים אלה, עמרם מצנע.

מצנע נבחר כידוע ביום 19.11.02 ליושב-ראש העבודה. ממצנע, שהציג עצמו כתקווה הלבנה של העבודה, ניתן היה לצפות שיתפטר לאלתר מתפקידו כראש העיר חיפה, ויעביר את התפקיד לאחד מסגניו שם. ההתפטרות פותחת למעשה את מערכת הבחירות לראשות העיר. אחרי הכל, ברור כי מצנע ייכנס לכנסת - כניסתו מובטחת מעצם זאת שנבחר כמס' 1 ברשימת העבודה; וברור כי תפקידו כיושב-ראש מחייב אותו, ערב בחירות גורליות, כדבריו, להשקיע את מיטב זמנו בעבודה קשה בתוך העבודה ומחוצה לה.

והנה, למרות זאת, מתברר כי מצנע לא רק שאינו מתפטר מראשות העיר, ולא רק שאינו מוציא עצמו לחופשה פורמלית כדי לאפשר פתיחת הליך בחירות, ולא רק שהוא ממשיך - בחוסר אחריות, להחזיק באחריות המשפטית לפעולות הנעשות בלשכתו. מתברר, כי מצנע ממשיך לקבל שכר מלא בתקופה זו. ומדובר בשכר בגובה של כ-30 אלף ש"ח לחודש, על-חשבונם של תושבי העיר מוכת האבטלה. מכיוון שמדובר בחודשיים ו-9 ימים עד הבחירות, הרי שמדובר בהטבה שהוא לוקח לעצמו, מקופת העיריה, בסכום כולל של 70 אלף ש"ח.

השבוע פניתי לעמרם מצנע לקבל את תגובתו. דוברו, און לוי, אמר בשמו כי "מצנע ממשיך לתפקיד כראש עיריה. הוא מקיים ישיבות מועצה, ועדות חיצוניות, דיונים בעיריה. הוא חותם על מסמכים, צווים וכד'. מצנע נבחר ליושב-ראש העבודה ב-19 בנובמבר. הוא יושבע ב-29 בינואר, ובתקופה הזו של עשרה שבועות, הוא צריך להעביר תפקיד בצורה מסודרת. צריך לסיים את כל העניינים שהחל בהם, על-מנת לנקות את השולחן, ולהבטיח שראש העיר אחריו יקבל תפקיד בצורה מסודרת".

פניתי גם אל עיריית חיפה, שהיא-היא האמורה לנהל את עניינה כחוק. התגובה שנמסרה: "עמרם מצנע מכהן כראש העיר חיפה לכל דבר ועיקר. אין שום מגבלה חוקית להיותו גם יו"ר תנועת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה; ראש העיר ממשיך להיות מדווח בכל אשר קורה בעיר והוא שותף בכל הליכי קבלת ההחלטות וממשיך לנהל את העיריה בפועל. ראש העיר שיבח את ביצועי המטה העירוני הפועל ביעילות, גם כאשר חלק מזמנו מוקדש לפעילות פוליטית".

בעיריית חיפה מבקשים לגזור דין שווה, בין מצבו של מצנע, כמקבל שכר מעיריית חיפה, לבין אחרים המקבלים את שכרם מהמדינה. "שאלתך היא קנטרנית ונגועה בצביעות משום שיו"ר תנועת הליכוד המכהן גם כראש ממשלה [ומקבל משכורת ממשרד ראש הממשלה] והשר אפי איתם המקבל משכורתו ממשרד האנרגיה והוא מכהן כיו"ר המפד"ל, והשר אליהו ישי - שר הפנים המכהן כראש תנועת ש"ס ועוד ועוד".

טיעון זה אין בו ממש. שרון - כראש ממשלה, איתם וישי, כשרים, מכהנים בתפקיד למענו נבחרו. הם מצויים עתה בממשל מעבר. ואילו מצנע סיים למעשה את תפקידו. פניו החוצה - אל הכנסת ו/או הממשלה. לכן מוזר מדוע הוא ממשיך לאחוז בקרנותה עיריה, ויונק ממנה עוד ועוד.

מצנע נקלע, שלא בטובתו, במהלך הפריימריז שניהל מול בנימין (פואד) בן-אליעזר, למאבק משפטי. תוך כדי המאבק, שהחל בגלל חשבון תרומות שנפתח לטובתו בארה"ב למימון ריצתו בעבודה, התגלו פרטים חדשים, השופכים אור על צורת פעילותו של מצנע וגורמים הקשורים אליו.

חלק ניכר מהפרטים הוצנעו, עד עכשיו. בן-אליעזר - שיוצג על-ידי עו"ד חיים כהן, איבד עניין בנושא, ולכן, כנראה, לא פרץ הדבר לתקשורת. העיקרי שבהם: מצנע קיבל, במהלך הפריימריז, לפחות שתי תרומות אסורות משני תאגידים בחו"ל האחת בסכום של 7,000 דולר - מחברת HARARI 1997 FAMULY TRUST; והשניה בסך 5,000 דולר - משותפות THE HAUSER FOUNDATION INC.

סעיף 28 ד' לחוק המפלגות, אוסר על מפלגה ו/או מועמד לקבל תרומות מתאגיד - בארץ ובחו"ל. והנה נראה עתה, כי מצנע קיבל תרומות אסורות משני תאגידים.

עו"ד יאיר אבני, שייצג את מצנע בנושא זה, אמר בתגובה, כי באשר לחשבון הראשון, מדובר בחשבון משפחתי ולא בתאגיד ולאחר שהתבררה הטעות, הוחזרה התרומה.

במהלך ההתקוטטות בין מצנע לבין-אליעזר התגלה עוד, כי החשבון שנפתח לטובתו של מצנע בחו"ל לא נרשם על-שם אביו, אלא על שמו של אחר. בית הדין של מפלגת העבודה (בהרכב-שלושה) קבע ביום 30.10.02 כי: "ביום 4.9.02 פתח מר מיקי קליסמן, לבקשתו של מר מצנע, חשבון בבנק צ'ייז מנהטן ונתן לו השם 'מיכאל בן-צבי'". ובהמשך, לאחר שקבע כי בגלל הגילוי המוקדם של החשבון (על-ידי יריביו של מצנע) "לא היה סיפק בידו לחטוא בשימוש במכשיר אשר טרם הוכרע אם חוקי הוא אם לאו", קובע ההרכב: "מאחר ונאמר לנו במפורש כי הסכום של 1,000 דולר אשר הופקד בחשבון לא הופקד כתרומה ומעמדו אינו אלא 'דמי פתיחת חשבון' (הלוואה? מענק? מתן בסתר?) אנו מורים כי סכום זה יוצא ממעגל הבחירות באורח מוחלט ויועבד מיידית לאיל"ן...".

בהחלטה אחרת שהתקבלה ביום 11.11.02 על-ידי יו"ר המוסד לבירור עתירות, עו"ד שפרה גליק, עולה כי בנוסף למתפקדים הכפולים בין הליכוד והעבודה; הרי שנמצאו גם מתפקדים כפולים בין מרצ לעבודה. בתחילה נטען, כי מדובר בכ-1,000 איש. השופטת קבעה בסופו של דבר: מדובר ב-357 איש, מתוך רשימה של 1,800 איש. הנה כי כן, גם בעבודה ובמרצ חטאו במעשים בלתי תקינים. הנה כי כן: המערכת הפוליטית נגועה כמעט כולה.

יושב-ראש מפלגת העבודה, עמרם מצנע, נודד בין כלי התקשורת האלקטרוניים. ברבים מהם הוא מביע את ביטחונו, כביכול, שסיעת העבודה תזכה בבחירות והיא/הוא ירכיבו את הממשלה הבאה. את דבריו ניתן לקטלג בגדר ציפיות, כמיהות לב. שהרי המציאות, ומכל מקום - התחזית האמיתית של העבודה, הינה שונה. את זאת ניתן ללמוד מתקציב מטה ההסברה של העבודה. נבהיר זאת להלן.

ממסמכים שהובאו לידיעתי עולה, כי תקציב מטה ההסברה נקבע בסך 1.113 מיליון ש"ח. התקציב נכון ליום 26.12.02. מדובר בנייר עבודה טרי ועדכני. כמה מפרטי התקציב מעניינים במיוחד. ראשית, תקציב הפרסום בעיתונות. נקבע סכום של 400 אלף ש"ח לפרסום במגזר הרוסי, עוד 400 אלף ש"ח לפרסום במגזר הערבי, ועוד 400 אלף ש"ח לפרסום בעיתונים הנפוצים בישראל.

נתון מעניין נוסף נוגע לשכרם של כמה בכירים המוגדרים כ"צוות מקצועי בכיר". מדובר באנשי הפרסום בני כהן, אבנר בראל, ואון לוי, שיקבלו עבור שירותיהם 536 אלף ש"ח. בהנחה שהתקציב אכן משקף פני עתיד, הרי מדובר בתמורה בגין חודש עבודה. שאם לא כן, עלול הדבר להחשב תמורה גם בגין תקופת הפריימריז של מצנע עצמו (וזה דבר אסור). תקציב ההסברה, נקבע, יגדל ב-118 אלף ש"ח, היינו: יוגדל התשלום ליועצים בסכום זה - עם קבלת המנדט ה-23. משמע: בעבודה בונים תקציב על צפייה ל-22 מנדטים בלבד.

התשלומים הגבוהים יחסית ליועצי התקשורת, אגב, מעורר ביקורת מצד אנשי המטה, בראשו עומד ח"כ חיים רמון. בשיחות פנימיות נטען, כי בתקופה כזו של מצוקה תקציבית וחברתית, אין לפזר כספים בדרך העלולה לעורר ביקורת ציבורית.

יאמר כאן, כי ניתן לפרש זאת כתכנון שמרני. אלא שהעובדות הן, כי בשיחות פנימיות בעבודה, מעריכים כי זה אכן מספר המנדטים שתקבל העבודה. ועם מס' כזה של מנדטים, תתקשה, מן הסתם, מפלגת העבודה, להרכיב את הממשלה הבאה.

החקירות הרבות שנפתחו אחרי שלוש-ארבע מערכות הבחירות האחרונות, מחייבים נקיטת אמצעי זהירות. אולי גם כסת"ח (כיסוי תחת), ומראש. שכן אין לדעת כיצד מתגלגלים דברים. לכן אין אולי פלא, כי משה כהן, המשמש גזבר העבודה ויו"ר מטה הכספים המרכזי, נוקט אמצעי זהירות.

במכתב ששיגר ביום 26.12.02 אל יו"ר מטה ההסברה, ח"כ חיים רמון, ואל מנהל מטה ההסברה, טל גורדי, הוא העביר לידיהם מסמך: "נוהל עבודה - מטות ארציים ומקומיים - כספים התחייבויות והתקשרויות - בחירות לכנסת ה-16". כותרת המסמך מבטאת את תוכנו. אלא שזה הדבר "הרך" במכתבו של כהן. במסגרת אותו מכתב הוא העביר לידיהם מסמך שנועד להטיל עליהם מחוייבות אישית - כספית/ומשפטית למקרה שיהיו חקירות ו/או חריגות.

כהן מבקש מרמון ומגורקי לחתום על "כתב אחריות אישית - התחייבות אישית ומשפטית בלתי חוזרת לעמידה בנוהל הכספים, בדרישות החוק ובמסגרת התקציב המאושרת". וכדי שלא יהיה ספק הוא מזהיר, ואגב כך מכסה עצמו מפני העתיד העלול לבוא: "כל מי שפועל על סמך אישור ו/או הבטחה כאמור [שלא אושרו במסגרת התקציב שנקבע, י.י.], פועל בניגוד לנוהל הכספים ויהיה אחראי אישית, כספית ומשפטית לפרעון ההתחייבויות לספקים, אשר ניתנו על סמך 'אישור' ו/או 'הבטחה' ו/או 'התחייבות' שכזו. הודעה זו באה על-מנת למנוע הסתבכות כספית ואישית של העוסקים במלאכת הבחירות תוך לחץ העשייה".

הוא שכתבתי: כסת"ח.