משטרה בזבזנית

מספר שבועות קודם לכן, ביקש עו"ד גרוסמן לשלוח פקס ללשכת התביעות באחד המחוזות, במסגרת הטיפול שלו באחד מלקוחותיו. "איזה מחוז", ביקשתי לדעת. "לא אמסור לך את שם המחוז כדי לא לפגוע בכבודם".

שלום, הגעתי ללשכת התנועה של משטרת ישראל?

כן.

אני רוצה לשלוח פקס לראש הלשכה, אפשר לקבל את המספר?

לא.

מדוע?

אין לנו פקס!

סליחה?

אין לנו פקס זה מה שאתה שומע.

אין פקס למשטרת ישראל, איך זה יכול להיות, שאל את עצמו. זו לא המשטרה שעזבתי לפני כמה שנים. עד כמה נמוך עוד אפשר לרדת. השאלות הללו הציקו לו. כעו"ד מנוסה הוא לא היה מוכן להשלים עם מצב שאין עליו תשובות.

לבירור העניין הבלתי נתפס הזה, התקשר לבכיר במחוז שהיה מוכר לו משנים עברו. תגיד, זה נכון מה שאני שומע, אין לכם פקס? התשובה שקיבל הממה אותו עוד יותר. יש לנו פקס, הבעיה שאין לנו דפים. אנו מתביישים לומר זאת. זה נשמע יותר טבעי אם אומרים לפונים, שכרגע אין מכשיר פקס.

אם המצב כל כך קשה ואין כסף למשטרה לממש את חזונה וערכיה, הכיצד נמצא התקציב לממן הדפסה והפצה באלפי עותקים של ספר מהודר בן 512 עמודים מנייר כרומו, במשקל 2 ק"ג המסכם את פעילות משטרת ישראל במבצע ההינתקות?

בחודש ינואר השנה, קבלו גמלאי המשטרה והשוטרים המשרתים בתחנות, במרחבים ובמחוזות את הספר שכותרתו סיקור פעילות משטרת ישראל במבצע ההינתקות. אחד הגמלאים של המשטרה, שהיה מעדיף שלא לקבל את הספר המיותר, הראוותני והבזבזני כהגדרתו היה, עו"ד יעקב גרוסמן.

כמי שהחל את דרכו כמנהל מדור תביעות, כראש מפלג וסגן ראש יאח"ה, כמפקד המכללה של המשטרה בנעורים, ובתפקידו האחרון כסגן ראש אגף חקירות, יש לו מושג מהן ההשלכות של הוצאה כבדה שכזו, על תדמיתה, תפקודה ועמידה במשימות הבוערות הרובצות לפתחה של המשטרה, לנוכח המצוקה התקציבית ממנה סובלת המשטרה לאורך שנים.

הוזמנתי למשרדו של עו"ד גרוסמן להתרשם מהמתנה שקיבל, ממקום עבודתו הקודם. לספר צורף מכתב נלווה של סנ"ץ סמדר שגב, ראש מדור חינוך והסברה באגף משאבי אנוש: מוענק לך בזאת עותק מהספר, בתקווה שישמש ככלי ללמידה וחינוך. גרוסמן בתגובה: "לא רוצה את הספר הזה. מה עוד יש לי ללמוד על המשטרה וההינתקות שאני לא יודע".

עברנו לסעיף אחר במכתב שאולי ישכנע יותר וישנה את יחסו הביקורתי של עו"ד גרוסמן למתנה המהודרת. "בהתאם להנחיית המפכ"ל, הוביל מדור חינוך והסברה את כתיבת הספר... זהו מסמך היסטורי... כמו כן מיועד הספר" הוסיפה סנ"ץ שגב, "לשמש מצע להנחלת מורשת הארגון וערכיו למחקר אקדמי".

גרוסמן, לא קונה גם את הנימוקים המופשטים הללו. חמתו בערה בו. הציניות החלה לדבר. הספר הזה עם הנימוקים של ראש המדור נפל עליו בתזמון לא מוצלח.

לנוכח הטענות הקשות של האזרחים, שיוצגו נאמנה גם על-ידי מבקר המדינה, כל מה שהיה למפכ"ל משה קראדי לטעון להגנתו, באותה ישיבה של הוועדה לביקורת המדינה: "המשטרה מצויה במשבר תקציבי עמוק". תקציב המשטרה לדברי המפכ"ל עמד באותה שנה על 5.8 מיליארד שקל. 84% מתקציב זה מופנים לתשלומי משכורות לשוטרים והגמלאים.

"במצב כזה" טען המפכ"ל בישיבה, "מתקשה המשטרה להשקיע משאבים בבעיות הבוערות, ובראשן האלימות בחברה ועבריינות הנוער. מקצצים ממה שאין", סיכם קראדי את כתב הגנתו.

הדבקת האשמה לקיצוץ בתקציב, כמענה אולטימטיבי, לכל החוליים התפקודיים, הפכה למנטרה משעממת ולא משכנעת. בכל הזדמנות מעלים אותה המפכ"ל הנוכחי וקודמיו.

בכנס החורף של לשכת רואי החשבון שהתקיים בחודש פברואר השנה בים המלח, הוזמן המפכ"ל קראדי לשאת את משנתו הסדורה בפני פאנל מומחים בסוגיית זרועות האכיפה השונות. בין יתר הדברים המקצועיים שנשא בכנס, התייחס, איך לא, לתקציב המשטרה.

לדבריו, תקציב המשטרה מהווה רק 2.3% מתקציב המדינה, ויש צורך להגדיל את התקציב משמעותית. "חברת טויוטה - אם היתה יודעת שרכב שלה נוסע אצלנו 700 אלף ק"מ, היתה לוקחת אותו לפרסומת", אמר קראדי.

כדי לקבל מושג ראשוני על היקף ההוצאה הכספית, בקשנו הצעת מחיר מבית הדפוס שהדפיס את הספר עבור המשטרה. הצגנו את עצמנו כבוגרי מחזור גיוס 1975 שמעוניינים לתעד את שעבר על המחזור שלנו עד היום. כך נמסר לנו מפי אחד המנהלים בבית הדפוס: עבור 1000 עותקים, באותה מתכונת של כריכה ודפוס, מחיר ספר בהערכה גסה כ-100 ש"ח.

אם היינו מזמינים כמה אלפים כמו שהמשטרה הזמינה היינו מקבלים הנחת כמות ואז מחיר הספר היה נע סביב ה-70 ש"ח. מדובר המשטרה נמסר לנו, כי המשטרה הדפיסה בסך-הכל 2,000 עותקים בעלות של 38 ש"ח לכל ספר.

כל המבקרים את מהלך הפקת האלבום אודות ההינתקות, מסכימים עם דבר אחד עקרוני: יש ערך היסטורי ומחקרי לתיעוד הפעילות המשטרתית. השאלה היא, איך ובאיזה מחיר.

הפעם לדבריהם, גם אם המחיר לא גבוה במיוחד, בעידן של קיצוץ תקציבי מתמשך, יוזמה שכזו לפאר ולפרסם מבצע מוצלח של המשטרה, יש בו טעם לפגם. פגמים לא חסרים למשטרה. למה להוסיף עוד אחד? חומר למחשבה למפכ"ל החדש, דודי כהן.

ביום רביעי ה-28.03.07 התקיימה מסיבת פרידה, ברחבת הכניסה למערות הפעמון בבית גוברין לסמפכ"ל היוצא בני קניאק בדרכו לכהן כנציב שירות בתי הסוהר. למסיבה נקלע במקרה כתב של אתר החדשות האינטרנטי "סקופ", שהיה בטיול באזור. לפי תיאורו של הכתב, במסיבה זו לא שמעו על הקיצוץ בתקציב. שכחו ממנו לכבוד הפרידה מהסמפכ"ל.

רחבת הכניסה עוצבה מחדש, בעזרת שערים מצופים בנייר צבעוני ותחומים מסביב בבדים ובניילון. קבלת הפנים כללה בין היתר: מתקן לשווארמה, הודו שלם שמלצרית עמדה ופרסה אותו, רוסטביף שמלצרית אחרת פרסה ומיני מאכלים מוקפצים. בשולחנות אחרים ניצבו צלחות ובהן מיני קציצות עם זיתים, פסטלים מסוגים שונים, מיני קובה, בורקסים, סלטים ועוד.

מלבד זאת, שתי מלצריות עמדו בבר ומזגו יין ושתיה קלה לאורחים. על בטן מלאה עם מאכלי גורמה ויין טוב, עלה המפכ"ל לשאת את דברי הפרידה לסגנו ולא שכח כמובן את עניין התקציב, לנוכח השולחנות הערוכים מכל טוב. "מצפים מאיתנו להטיס מטוס לניו-יורק עם דלק רק לשמונה שעות טיסה". בחר המפכ"ל במשל המטוס והסביר את הנמשל המובן מאליו: "הטילו עלינו לנהל משטרה עם תקציב דל, אבל הציבו מטרות רחוקות דבר שבלתי אפשרי בפועל".

דובר המשטרה מסר בתגובה לפניית אתר האינטרנט סקופ: "שוטריה ומפקדיה של משטרת ישראל הצדיעו בטכס פרידה לסגן מפקד המשטרה שמונה לאחרונה לנציב השב"ס כאות הוקרה והערכה על תרומתו ופועלו בארגון בשלושת העשורים האחרונים".

גם המפכ"ל הקודם, שלמה אהרונישקי, נאחז בתירוץ התקציבי, ושיחרר במסיבת עיתונאים מאולתרת אמירה חדה וקולעת: "המשטרה קטנה למדינה ותקציבה קטן למשטרה".

מבחינתו של גרוסמן, זה כבר היה יותר מדי. כמה שבועות קודם לכן, מספרים לו שאין דפים לפקס, עכשיו שולחים לו, כמו לאלפים אחרים, פצצת יחצ"נות מטעם, שאין לו בה כל עניין. המשכתי לעיין באלבום המהודר. רציתי בכל זאת להתרשם מהעבודה שהושקעה בהכנתו.

מה מצאתי? להפקתה של היצירה ההיסטורית כלשון האחראים במשטרה, גויסו ברגישות ובנחישות 42 קצינים ושוטרים שהופקדו על מלאכת, הפיתוח, העריכה, הכתיבה, הצילום והייעוץ המשפטי.

לנוכח הספר הפתוח והבוהק מנייר הכרומו, החליט הפעם גרוסמן, שהוא לא שותק על המהלך הראוותני והבזבזני, שלא היה כדוגמתו. השר לביטחון פנים חייב לדעת מהסיפור ולספק תשובות, הכיצד מוצאים תקציבים למסע ראוותנות, בעוד המשטרה סובלת באופן כרוני מקיצוץ תקציבי שפוגע שנים בתפקודה.

במכתב ששיגר לשר הממונה, אבי דיכטר שאל גרוסמן: האם היה מי שסבר כי הוצאת "ספר" ראוותני מעין זה, היא התרופה לכל החולאים הקשים שפקדו את הארגון? כלום לא היה מוטב, לכל היותר, להסתפק בפרסום באתר האינטרנט של משטרת ישראל?

ועוד מוסיף גרוסמן ומקשה על השר: אינני מקל ראש בחשיבותם של כלים ללימוד וחינוך, אשר ספק אם הספר בא בגדרם, עם זאת תמהני אם הפקה יקרה זו היתה על דעתך?

גרוסמן בהמשך מציע מה ניתן היה לעשות בתקציב שהוצא על פרסום הספר: לעניות דעתי, מוטב היה לפתור באמצעות אותו תקציב את הבעיה הפעוטה של מחסור בדפי פקס ובעיות דומות, המשבשות את יכולתן של יחידות המשטרה לעסוק בייעודן האמיתי: הענקת שירותי שיטור סבירים לאזרחים הנדרשים להם. אכיר לך תודה אם תמצא לנכון להתייחס לעניין ולהשיבני דבר, חתם גרוסמן את מכתבו.

כעבור כשלושה שבועות השיב לגרוסמן יועץ השר לפניות הציבור, מתן גוטמן: כפי שוודאי ידוע לך נושא הפקת ספרים אינו נמצא באחריותו הישירה של השר לביטחון פנים... לקחנו את הערותיך לתשומת לבנו. עוד הוסיף היועץ: נושא תקציב משטרת ישראל נמצא בטיפול אישי של השר מול משרד האוצר ואין ספק, כי יש חשיבות להבטיח את הפעילות התקינה של יחידות משטרת ישראל לפני כל פעילות אחרת, ועל כן יש לעשות את סדר העדיפויות הנכון.

מתוך תשובתו של יועץ השר, ניתן לקלוט בין השורות לדברי גרוסמן, ביקורת מרומזת של השר על המהלך של הפקת הספר על חשבון פעילות יחידות המשטרה, מה שהוגדר נכון להבנתו, כסדר עדיפויות נכון.

תוך כדי התכתבות עם השר, החל הטלפון לטרטר בביתו של גרוסמן. על הקו, חברים קרובים שפרשו מהמשטרה ושמרו על קשרים טובים לאורך השנים. בפי כל המתקשרים שקיבלו גם כן את האלבום, אותה שאלה בנימה צינית: מה הדבר הזה? הם השתגעו שם למעלה. מאיפה הכספים לאלבום המלחמה הזה?

גרוסמן מספר עוד, שיש זוגות גמלאים שכל אחד קיבל עותק אישי. לא ברור לו מה ההצדקה לשלוח שני עותקים לאותו בית, אחד לא מספיק? השתומם גרוסמן. שוחחתי עם זוג שכזה, שפרש לפני 10 שנים ובחר להישאר בעילום שם, אך הסכים למסור את תגובתו הקצרה: האלבום הזה מיותר לחלוטין. סתם בזבוז כסף. מבקר המדינה חייב לדעת מהסיפור הזה ולטפל בו.

זוג נוסף, אמנון ואיקה שאלתיאל, שני גמלאים של המשטרה הגרים באותו בית. כל אחד קיבל עותק אישי, שלא יריבו. עו"ד אמנון שאלתיאל, לשעבר סגן ראש היחידה לחקירות בינלאומיות מסר לנו שספר זה אינו אלא פרסומת, תמונות, מאמרים ודברי הלל ושבח ליוזמיו ולמשטרה, ודאי לא ספר להדרכה ומחקר, כנטען על-ידי מי שעמד מאחרי הפקתו.

לדברי עו"ד שאלתיאל, גם אם נניח שהמשטרה קיבלה תקציב מיוחד להינתקות ומימון הספר בא מתקציב זה, זה לא משנה את העובדה, שיש משימות והוצאות אמת ראויות ורבות, שעליהן היה כדאי להוציא את הכסף שהוצא על הפקת ספר מיותר.

האם לא נמצא כל שימוש מועיל לספר על ההינתקות? הסתקרנתי לדעת. עו"ד שאלתיאל בתגובה: כן מצאנו. הספרים משמשים מעצור לדלתות הנטרקות בגלל רוח פרצים. בהמשך, הספרים ימצאו את דרכם למיכל המחזור הקרוב.

איזה תפקיד מצא גרוסמן לספר המהודר והכבד? אתה תופתע מהשימוש המקורי שמצאנו. הבן שלי בחוג לטיסנות. משקלו של הספר מתאים בדיוק להדביק חלקים של טיסן.

לא רק לגמלאים יש מה לומר בגנות ההפקה הגרנדיוזית והבזבזנית. שוחחתי עם קצינים במדים ובקשתי את התייחסותם. מטבע עיסוקם, נבצר מהם לדבר בגלוי. אחד הקצינים הותיקים המשרתים במחוז הצפוני סיפר, ששמע על הספר שהמשטרה הוציאה אך לא עיין בו. מכל מקרה נראה לו, שלהפיק ספר על הינתקות זה בזבוז, בהתחשב במצב שהמשטרה נמצאת בו.

המשטרה לדבריו, מסוגלת להוציא כסף על דברים לא הגיוניים. למשל, לשלוח מסמך לירושלים במכונית, או לשלוח שני חוקרים לקוסטה ריקה לתאם עימות וידאו בין המתלוננת לשר חיים רמון. עוד הוסיף אותו קצין: יש הגבלה על שיחות לטלפונים סלולריים מהטלפון במשרד. יש כמה טלפונים בודדים בכל יחידה שיש להם יציאה לשיחות לטלפונים סלולריים.

אם התקשרת לטלפון סלולרי, השיחה מתנתקת אחרי חמש דקות מבהיר הקצין. קצינה בכירה אחרת ממחוז תל אביב, מעדכנת: יש לי חדשות בשבילך. השיחה ניתקת אחרי 3 דקות. לדברי אותה קצינה בכירה וותיקה, המשטרה בצמצום תמידי, אפילו אין מספיק אמצעים למלחמה בפשע. יש תחושה תמידית של מחסור. יש מחסור חמור בניידות סיור.

באזור קו התפר שמועד לפריצות ולפגיעות בנפש, הניידות לא מסוגלות להגיב לקריאות מצוקה. לאגף התנועה יש תורמים ולכן יש להם ניידות חדשות. אין מספיק ציוד משרדי, חוסכים אפילו בנייר טואלט, חסרות ניידות מז"פ.

שיחות לחו"ל זה סיפור מההפטרה. ככלל, אין במשטרה שיחות יוצאות לחו"ל. רק באישור מיוחד. וגם אז, צריך למלא מספר עותקים ולרשום שעת התחלה וסיום של השיחה. לעניין הספר המדובר סיפרה הקצינה כי ראתה אותו זרוק בחדרים. אף אחד לא מוצא בו עניין. סתם בזבוז והשקעה במקומות הלא נכונים, הסבירה את עמדתה.

קצין נוסף מהמחוז הדרומי סיפר, שלפי הידוע לו מימון הספר על ההינתקות מקורו בתקציב המיוחד שקבלה המשטרה, לביצוע משימת ההינתקות. התקציב הזה לדברי אותו קצין, רק עשה טוב למשטרה.

קבלנו ציוד נוסף, חלק מהציוד הישן הוחלף, המשטרה רק הרוויחה בקטע שאני מופקד עליו. לא יודע מה קרה עם יחידות אחרות. אותו קצין ידע לספר עוד, שבנוסף לספר הוכן סרט על ההינתקות, שישודר בקרוב בטלוויזיה.

את השוטרים הרבים האחרים שהשתתפו במבצע ההינתקות, ומעדיפים העלאה בשכר על פני פרסום יקר ומיותר של העבודה שלהם, מייצגת במרץ רב גברת אושרה אסף, העומדת בראש שני ארגונים בהקמה: "משפחות השוטרים" וארגון "יד מכל הלב לשוטר ולסוהר".

ככל הידוע לה, כל השוטרים והגמלאים קבלו את הספר. קבלת הפנים לספר המהודר הייתה צוננת, צינית וביקורתית. על-רקע המחסור הכרוני, בעזרים, תנאי שירות, רווחה, ניידות סיור ואמצעים הולמים למלחמה בפשע הגואה, גוברים הזעם והביקורת בקרב השוטרים על מימון ספר מהודר בעידן של קיצוץ חמור בתקציב ובהשתכרות של השוטרים.