כיצד טורפד מינוי דוד לוי

פרשת אפל מפילה קורבנות רבים. רבים מדי. בשנים האחרונות ידוע על כמה אישי ציבור שקידומם נפגע בגלל קרבתם לאפל. מינויו של חבר הכנסת ראובן ריבלין לשר המשפטים, סוכל על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, בגלל חשד (קלוש ומופרך) על טובת הנאה שלא כדין, שקיבל, כביכול, מאפל. גם מינויו של חבר הכנסת אהוד אולמרט לכהונת שר בממשלת שרון, כמעט שסוכל ברגע האחרון, גם הוא עקב קשרים בלתי חוקיים לכאורה בינו לבין אפל. ראש הממשלה אריאל שרון, ובניו, מסובכים עד מעל ראשם עקב קשריהם עם אפל.

עכשיו אנו חושפים כאן קורבן נוסף: חבר הכנסת דוד לוי. הדבר חמור עוד יותר, שכן בזמנו לוי לא ידע כלל שמינויו לתפקיד בכיר נפסל והוסר מסדר היום, ועל כן לא יכול היה להתגונן.

לוי, ראש תנועת "גשר", היה שר החוץ בממשלתו של בנימין נתניהו. בדצמבר 1997 התפטר, לאחר שעמדתו לגבי תקציב 1998 לא התקבלה. לוי, שראה עצמו מחויב לשכבות החלשות, שילם על כך מחיר כבד, ונותר בשנה שלאחר מכן מחוץ לקואליציה.

נתניהו המשיך וחיזר אחריו בניסיון להכניסו חזרה לממשלה. ערב קריסת ממשלתו, בתחילת 1999, עשה נתניהו מאמץ נוסף. הוא הציע לחזור לממשלה כסגן ראש הממשלה וכשר בכיר. דובר אז על תיק התשתיות, שהוחזק אותה עת על-ידי שרון, ומאוחר יותר - תיק האוצר.

ממשלתו של נתניהו התנדנדה אז כעלה נידף, והוא ביקש לצרף מיד את לוי לממשלה. השניים נפגשו ולאחר משא-ומתן שבו נטלו חלק עורך הדין דרור חטר-ישי ודוד אפל, סוכם כי לוי יהיה שר האוצר.

זה היה בבוקר, נזכר השבוע דוד לוי. בערב נתניהו נסוג מההצעה. "בפגישה בבוקר, ב-10:00, סיכמנו. הוא נסע באותו יום צפונה. אני יודע שבמפגש בצפון הופעל עליו לחץ על-ידי שותף קואליציוני. ואז הוא נסוג מההצעה".

החשיפה שלנו נוגעת למה שקרה באותו יום: דוד לוי יודע חלק מהאמת, אך לא את כל האמת כולה, בוודאי לא את אחת העילות לסיכול מינויו. נודע לי כי באותה עת התערב היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, וגם פרקליטת המדינה, עדנה ארבל, לא טמנה ידה בצלחת. נתניהו קיבל אז עצה: אל תמנה את דוד לוי לתפקיד שר האוצר. הנימוק: קשריו של לוי עם דוד אפל. המידע שבידינו בנושא זה אינו ניתן להפרכה, וגם לא למחיקה.

עצתו של רובינשטיין התבססה על רמזים שעלו במהלך חקירה סמויה (בעניין אחר) נגד אפל, באשר לקשריו עם לוי. מאוחר יותר נבדק המידע והתברר כי אין מדובר בשום פעילות בלתי כשרה. אבל באותו שלב בחר היועץ המשפטי לגלות את הדברים לנתניהו, כפי שמקובל לא פעם לפני מינוי בדרג בכיר.

נתניהו שמע, והפנים. בערב חזר בו מהסכמתו, אך לא גילה ללוי מדוע. לזכות נתניהו ייאמר, כי הרגיש מחויב לציית לרובינשטיין, אך נמנע מלגלות זאת ברבים מתוך רצון לשמור על כבודו של לוי.

לוי, שלא ידע על הדרמה שהתנהלה ללא ידיעתו, ראה בכך מעשה בוגדנות מצד נתניהו, ואפילו הפרת הסכם. מאז סירב לדבר על חזרה לאותה ממשלה. זה היה הקש ששבר את גב הגמל, והביא בסופו של דבר לקריסת ממשלתו של נתניהו. במאי הפסיד נתניהו לברק. והיתר היסטוריה.

ביום רביעי השבוע שוחחתי עם לוי. "קשה לי להאמין", אמר , "לא ידוע לי על דבר כזה. לראשונה אני שומע זאת ממך". עד השבוע היה לוי משוכנע שנתניהו חזר בו בגלל לחץ פוליטי. כאשר סיפרתי לו על העצה שנתן אז רובינשטיין הוא הופתע. אין ולא היתה עילה לפסילה, אמר לוי ובצדק.

רובינשטיין בתגובה: "המקרה אינו זכור לי".

מלשכת נתניהו נמסר בתגובה, כי נתניהו לא זוכר פנייה כזו של רובינשטיין, ובכל מקרה הסיבה שבגללה החליט לא למנות את לוי לשר אוצר היתה מכיוון שלא ראו עין בעין את תפיסת העולם הכלכלית, ואת המדיניות שבה יש לנקוט.