מהפכה אזרחית

אסתר ברנד, מתנחלת מקדומים, שימשה במשך למעלה משלוש שנים המפקחת הארצית על מקצוע האזרחות במשרד החינוך. ברנד, מורה בעלת ותק של עשרים שנה ודוקטורנטית בתחום מדעי המדינה, זכתה לשבחים רבים מצד הקולגות ועמדה לקבל את הקביעות המיוחלת. אלא שהאידיליה לא נמשכה זמן רב. העניינים החלו להסתבך לקראת סוף שנת 2006 בשעה ששרת החינוך יולי תמיר החליטה למנות את פרופסור ענת זהר, חברת ילדותה, לראשות המזכירות הפדגוגית.

עם זהר נכנס ללשכה עוזר אישי ששמו אדר כהן; בחור צעיר ונמרץ בשנות השלושים לחייו. את כהן, מורה לאזרחות ואיש המכון הישראלי לדמוקרטיה, הצניחה זהר לתפקיד חדש שנתפר למידותיו המדויקות - אחראי על תחום האזרחות. האחריות החדשה של כהן החלה נוגסת אט-אט בתחום אחריותה של ברנד, שמתוקף תפקידה אמורה הייתה להיות האחראית הבלעדית על הוראת האזרחות ולרכז את ועדת המקצוע בנושא.

מיום ליום גילתה ברנד שמישהו במשרד החינוך דואג להצר את צעדיה וסמכויותיה נלקחות ממנה מעט-מעט. ברקע החלו להישמע קולות בפורומים שונים, לעתים בגלוי ובדרך כלל בסתר, אשר דיברו על כך שקיים ייצוג יתר לבני הציונות הדתית בתחום האזרחות. אמנם, מדובר באזרחות של מדינה יהודית, אבל גם הדמוקרטית צריכה לשחק כאן תפקיד. ברנד המתנחלת כנראה לא ממש התאימה לטייפקאסט וההמשך כמעט ידוע מראש.

זהר, שברנד תטען מאוחר יותר בתצהיר לבית הדין לעבודה כי כלל לא הכירה אותה ואף כמעט לא דיברה איתה למעט כמה פגישות קצרות ולא רשמיות, החליטה לפטר את ברנד. העילה הרשמית – חוסר התאמה מקצועית. גורמים המעורים מקרוב בפרשה טוענים עד היום כי ברנד פוטרה "מסיבות פוליטיות לחלוטין". ר' אומר את הדברים בצורה הברורה ביותר: "לא מצא חן בעיניהם שדתייה ומתנחלת תהייה אחראית על החינוך לדמוקרטיה".

ברנד החליטה שלא לוותר. היא הגישה בקשה לצו מניעה כדי למנוע את הפיטורין ומועד לדיון בבית הדין נקבע למרס 2007. ביום הדיון התייצבו שני הצדדים למשפט. ברנד ציפתה לקרב מתיש שבו שתי הגרסאות לסיבה האמתית לפיטורין יעומתו זו נגד זו. אלא שמיד בתחילת הדיון פנו אנשי משרד החינוך לברנד ובפיהם הצעה פשוטה מאוד אך מפתה. קחי 100,000 ש"ח מעבר לפיצויי הפיטורין שתקבלי כדין, ומשכי את התביעה וצו המניעה. מישהו במשרד החינוך כנראה סבר שחוסר ההתאמה המקצועית שזהר מצאה לא ממש ישכנע את בית הדין והוא עלול לחשוד בסיבה לא עניינית.

ברנד נאלצה לעשות חשבון פשוט וקר. סיכויי ההישארות בתפקיד היו אפסיים. ברור היה לחלוטין שזהר לא תאפשר לה לזכות בקביעות גם אם תזכה במשפט, וסמכויותיה עתידות להילקח ממנה אחת לאחת. ההצעה, ההתלבטות וההחלטה נמשכו כחמש דקות. בסופן נקבע שהסכום הדמיוני והחד-פעמי יעבור מקופת משרד החינוך לחשבונה של המפקחת. חשוב לציין שאותה מפקחת, על-פי תצהירה של זהר, לא הבינה את תפקידה כראוי, לא התנהלה בו בצורה נכונה, ועל כן פיטוריה היו נדרשים ביותר. ככה יעשה לאיש אשר לא מבין את תפקידו – יקבל "בונוס" של מאה אלף שקלים.

ברנד עזבה את משרד החינוך, ואת מקומה תפס, באופן שאיננו מפתיע, אדר כהן. השלב הראשון הושלם. המתנחלת בחוץ – איש המכון הישראלי לדמוקרטיה בפנים. ס' מגדיר זאת "הצבת פוליטרוק", קצין שתפקידו לדאוג להדרכה האידאולוגית של החיילים. עלות הפיטורין לציבור: מאה אלף שקלים. המכשיר שנבחר לצורך העברה שקטה של הסכום: בית הדין לעבודה אשר התבקש לתת להסכמת הצדדים תוקף של פסק דין. ארבע עשרה המילים שכתבה השופטת דיתה פרוז'ינין כדי לאשר את סכמת הצדדים היו כל שנדרש כדי להעיף את ברנד, בשקט-בשקט.

אלא שהמחיר ששילם הציבור עבור סידור העבודה החדש של אדר כהן אינו מתמצה במאה אלף השקלים שיצאו מקופת הציבור. ס' מציין שההטיה הפוליטית שכהן הביא איתו ללימודי האזרחות גורמת למקצוע לשקוע עוד ועוד מבחינת רמת הלימוד וההוראה. לאחר שנים שספרי הלימוד באזרחות סבלו מהזנחה קשה ורמה נמוכה, כהן אינו מאפשר לנקוט בצעדים אשר ישפרו את המצב. "פעם היה מדובר בחוסר מקצועיות בהכנת ספרי הלימוד, היום מדובר בעניין אידאולוגי שלא מאפשר את התיקון שלהם", מסביר ס'. "לא מדובר עוד בטעויות הנובעות מתום לב. היום זה עניין של נרטיב פוסט-ציוני שמוחדר לתלמידים באופן מכוון, בהוראת כהן".

"כמעט שלא לומדים היום עובדות בתחום האזרחות", מסביר כ' ומעלה סוגיה נוספת. "מקצוע האזרחות אינו נחשב לגוף ידע העומד בפני עצמו, שכן לימודי האזרחות בישראל אינם תחום שבו לומד התלמיד מהי מפלגה, כיצד מתקבלים חוקים, ונתונים עובדתיים נוספים מעין אלה. מקצוע האזרחות עוסק כיום אך ורק ב'חינוך לערכים'. לכן קל כל כך להשחית אותו באמצעות פוליטיזציה, והסכנה לאינדוקטרינציה גדולה כאן מאוד. כדי להימנע מכך, על המפקח מוטלת חובה להיות אדם חסר כל פניות פוליטיות".

"אידאולוגיה היא תמיד עיוות של המציאות, או לפחות הרדדה שלה", ממשיך כ'. "כדי שפרט בעייתי כזה או אחר יסתדר עם השיטה הכללית, בדרך כלל יבחר האידאולוג להשמיט או לעוות אותו. לימודי האזרחות כיום מוטים מאוד פוליטית. ובגלל שהם כל כך מוטים פוליטית – הרמה שלהם כל כך נמוכה. אי-אפשר לשמור על רמה גבוהה של לימודי אזרחות במתכונתם הנוכחית כאשר האידאולוגיה שבהם דומיננטית עד כדי כך."

במכתב ששלח לפני שלושה חודשים פרופסור גדעון ספיר מאוניברסיטת בר-אילן לשר החינוך גדעון סער, סוקר ספיר כמה מהבעיות הקיימות בספר "יוצאים לדרך אזרחית" שאושר לאחרונה בתקופתו של אדר כהן. ההטיות הפוליטיות שכ' מדבר עליהם מזדקרות ועולות מכל שורה במכתב, וההפסד שנגרם לתלמידי ישראל הלומדים אזרחות על ברכי הספר ברור ומוחשי.

למשל, ספיר מציין שתוכנית הלימודים החדשה קבעה, בעקבות מהלך שהוביל צבי צמרת, שיש צורך להרחיב בלימוד הרקע להקמת מדינת ישראל והלגיטימיות שלה. אלא שכתב המנדט, המסמך הבינלאומי המרכזי המעניק לגיטימציה לציונות, נדון בספר כבדרך אגב. הדיון בו מתקיים בלי להתייחס למשמעותו המשפטית ובהתעלם התעלמות גמורה ממפת המנדט, הכוללת את ארץ ישראל על שתי גדותיה. המפות היחידות שנחשפות בפני התלמידים במסגרת הלימודים הן מפת תוכנית החלוקה ומפת גבולות המדינה ערב מלחמת ששת הימים. ממילא, את גבולות 67 תופשים התלמידים כגבולות הלגיטימיים הרחבים ביותר של מדינת ישראל.

בפרק על אודות האלימות הפוליטית בישראל מוצגת התפיסה כי האלימות הפוליטית היא נחלת הימין בלבד. בהמשך, מוצגת הבחנה "עקרונית" בין הימין והשמאל ממנה עולה כי רעיון כיבוד זכויות האדם הוא נחלת השמאל בלבד בעוד שהלאומנות היא נחלת הימין.

בפרק העוסק ביסודות החוקתיים של מדינת ישראל אין כל התייחסות למחלוקת הציבורית הגדולה בעניין "המהפכה החוקתית", ופסיקותיו הדרמטיות של בית המשפט העליון בנושא מתוארות כמהלך חלק וקונצנזואלי. בדרך זו נמנעת מהתלמידים כל אפשרות להיחשף לוויכוח ציבורי חשוב מאין כמוהו.

בפרק העוסק ב"דרכים להשגת שלום בין ישראל לשכנותיה" מוצגת התפישה החד-משמעית כי פתרון הסכסוך ("המחלוקת" כהגדרת המחברים) טמון כולו בנסיגת ישראל מיהודה, משומרון ומהגולן, וזאת ללא כל אזכור לכך שמדינות ערב ניסו לסכל את הקמת מדינת ישראל ולהשמידה הרבה לפני שהשתלטה על חבלי הארץ הללו. הספר אינו מציין שהסורים סירבו לחתום על הסכם שלום מול אהוד ברק שהתחייב לסגת מרמת הגולן לגבול הבינלאומי ואף אינו דן בשאלת ההתקדמות בהשגת השלום מאז הנסיגה הישראלית מרצועת עזה במסגרת ההינתקות. אגב, ביחס לערבים מציין הספר כי הם מיתנו את עמדתם הלאומית מאז הסכמי אוסלו.

מי שניסה לפתור הרבה מן הבעיות הללו הוא אברהם דיסקין. דיסקין, פרופסור מוערך מתחום מדעי המדינה, החליט לעשות מעשה וכתב בשנה שעברה ספר המותאם לתוכנית הלימודים החדשה, המדגיש יותר את היותה של מדינת ישראל מדינת לאום ציונית. הספר תיקן רבות מהטעויות העובדתיות שנכנסו לספרים קודמים ויצר מסד לימודי מאוזן ואובייקטיבי שניקה את ההטיות הפוליטיות שהתקיימו בעבר. לא במקרה זכה הספר לשבחים רבים מצד אנשי שמאל כמו מצד אנשי ימין.

כדאי להבהיר: דיסקין הוא מהתומכים הראשונים במדינה פלשתינית ורחוק מלהיחשב איש ימין. ובכל זאת, משהו כנראה היה ציוני מדי בספר החדש שלו. אחרת קשה מאוד להסביר את ההתנכלות לכאורה מצדו של כהן לספר ולדיסקין עצמו. זה התחיל מפנייה של אדר כהן לדיסקין להצטרף לוועדת המקצוע באזרחות. דיסקין, שכבר ישב בעבר בראש הוועדה והתפטר, סירב בתחילה בנימוס. ואולם, משעה שכהן הסביר לדיסקין שגם צמרת מעוניין מאוד שהוא ייקח חלק בוועדה, הסכים דיסקין להשתתף בה. בתום שתי פגישות עבודה שבמהלכן תקף דיסקין את דרך הוראת האזרחות ועסק בהטיות הפוליטיות הקיימות בה, נזכרו אדר כהן וידידיה שטרן כי בעצם קיים ניגוד עניינים מובהק, ופיטרו את דיסקין. לא יתכן שדיסקין, המוציא לאור ספר לימוד לאזרחות, ישב בוועדת המקצוע שדנה בתוכנית הלימודים החדשה.

מסתבר שהיה זה דיסקין שהעלה את נושא ניגוד העניינים האפשרי כבר מהרגע הראשון, אך הדבר לא הפריע בתחילה לאדונים כהן את שטרן. רק עם חידודה של השקפתו הציונית הבלתי מתפשרת הם שמו לב אליו, פתאום. הדבר מתמיה עוד יותר אל מול העובדה ששתי משתתפות נוספות בוועדת המקצוע לאזרחות, חנה אדן וורדה אשכנזי, שאף הן השתתפו בכתיבת ספר אזרחות, לא נתפשו כמצויות בניגוד עניינים. נקודה נוספת ומעניינת יותר היא שגם אדר כהן עצמו, אשר שימש יועץ לספר האזרחות של הוצאת 'רכס', המתחרה בספרו של דיסקין, לא נתפש כבעל ניגוד עניינים. "ככה זה כשאתה פוליטרוק", מסביר לי ס'.

דיסקין פוטר מוועדת המקצוע ופנה לכתוב בנחת את ספרו. כתיבת הספר הסתיימה בשנת 2010 ודיסקין ביקש לאשרו לתוכנית הלימודים בשנת 2011. דיסקין לא לקח בחשבון שעל-פי הוראת מנכ"ל משרד החינוך, המפקח על לימודי האזרחות הוא המאשר הבלעדי של ספרי הלימוד. דיסקין קיבל מכהן מסמך בן 25 עמודים עם הערות פדגוגיות ודרישה לתיקונים. בתגובה לכך פנה דיסקין במכתב למנכ"ל משרד החינוך ד"ר שמשון שושני, וציין:

"בדקתי בכובד ראש את כל ההערות 'הפדגוגיות' של המפמ"ר. למיטב ידיעתי והבנתי, ההערות אינן 'פדגוגיות' אלא מיועדות שוב לעכב ככל האפשר את פרסום הספר או אף למנוע את פרסומו באורח התואם את פעילותו של מר כהן קודם לכן. מתחילת הדרך הפגין המפמ"ר עוינות ורצון לדבוק בכל מחיר בחומרי הלימוד הנוכחיים למרות השגיאות הרבות וההטיות הפוליטיות המצויות בהם."

המכתב לא זכה למענה. לא מצד שושני ולא מצד גדעון סער, שצורף אף הוא כמכותב.

דיסקין המשיך לעבוד על ספרו וסיים את כל התיקונים בו. מאז המתין חודשים רבים לאישור המיוחל מכהן, אך זה לא בא. במקביל המשיכה הוצאת 'רכס' לשקוד על ספרה המתחרה. אומרים שאין צירופי מקרים בעולם, אבל מסתבר שיש. ביום 7.8.11 אושרו במפתיע שני ספרי אזרחות בבת אחת: הספר של דיסקין, שהעבודה עליו הסתיימה עוד ב-2010, והספר של הוצאת 'רכס', שהעבודה עליו הסתיימה זמן קצר לפני אישורו. נסיבות העניין לא העידו, באופן נחרץ מדי, על תום לבו של כהן.

דיסקין מיהר להדפיס את הספרים ואלה הגיעו לחנויות כבר באוגוסט. הספר של 'רכס', לעומת זאת, התעכב בהדפסה. וכך, הספר היחיד שאישר משרד החינוך לתוכנית הלימודים החדשה והיה קיים בפועל בחנויות עוד לפני תחילת שנת הלימודים היה ספרו של דיסקין. לכאורה ניצחון לדיסקין. אך לא. הודעה למורים, בחתימת כהן, פורסמה ברשת סמוך להגעת ספריו של דיסקין לחנויות. זו לשונה: "בעקבות פניות רבות של מורים, הריני לחזור ולהבהיר... ועדת המקצוע אישרה תוכנית לימודים מעודכנת... בהלימה לתוכנית זו, נמצאים... שני ספרי לימוד של הוצאות ספרים פרטיות שכבר אושרו ויצאו לשוק בשבועיים האחרונים (ספר של הוצאת 'רכס' וספר של פרופ' דיסקין)... אנו ממליצים לכל בתי הספר לבצע תהליך מושכל של בחינת כל ההצעות לחומרי הלמידה החדשים, להתאים את הספר שיילמד לאוכלוסיית התלמידים ולהעדפות המורים... אנו מציעים לא להחליט על רכישת ספרים חדשים עד תחילת שנת הלימודים ובכל מקרה לא להחליט בצורה חפוזה."

התוצאה של מהלך הצינון, שבו התייחס כהן לשני הספרים כאילו יצאו לחנויות אף על-פי שרק ספרו של דיסקין הגיע לחנויות טרם פתיחת שנת הלימודים (ספרו של דיסקין יצא באוגוסט לחנויות ואילו ספרה של הוצאת 'רכס' הגיע רק במהלך חודש ספטמבר), הייתה מתן ארכה נוספת להוצאת 'רכס'. ס' טוען שכהן לכאורה חשש שהספר היחיד שיבחרו המורים באותה שנה יהיה ספרו של דיסקין ועל כן פנה למורים, במטרה לעכב את בחירת הספרים עד להופעת החלופה של הוצאת 'רכס'.

ד"ר צבי צמרת, ששימש יו"ר המזכירות הפדגוגית לאחר ענת זהר, התלהב מאוד מספרו של דיסקין. ארגון גשר ערך לכבוד הספר ערב השקה. בערב תוכננו לשאת דברים צמרת ואשר כהן, יו"ר ועדת המקצוע באזרחות. מכתב כללי שנשלח מלשכתו של אדר כהן הזדרז להזהיר:

"לכל המדריכים שלום, מנהלת אגף ספרי לימוד פנתה אליי בבקשה לרענן לכולנו את הנהלים לאור יציאת ספרי לימוד חדשים במקצוע, וזאת בעקבות מידע שהגיע אליה. כידוע, ספרי הלימוד החדשים מוצאים לאור על-ידי מו"לים פרטיים ויש בבחירה בין הספרים גם משמעות כלכלית. לפיכך, אסור לנו לפי הנהלים - כאנשי משרד החינוך, או כמי שנתפסים על-ידי המורים כנציגי משרד החינוך והמערכת - להמליץ באופן ספציפי על ספר זה או אחר בפני המורים, בכתב או בעל פה. אין להשתתף באירועים לרגל צאתם לאור של ספרים אלו (דוגמת ימי עיון או ערבי עיון שעורכות הוצאות הספרים) וכו'."

המייל נשלח ללא ציון אירוע קונקרטי אליו רומז המכתב, אבל התוצאה הייתה ברורה וצפויה. צבי צמרת ואשר כהן נאלצו להימנע מהשתתפות בהשקת הספר. אגב, זמן לא רב לאחר מכן התקיים ערב השקה לספרה המתחרה של הוצאת 'רכס', שכהן היה אחד מיועציה. במקרה זה נראה שלא היה צורך ברענון הנהלים, ומייל לא נשלח מלשכתו של אדר כהן. אולי מסיבה זו בדיוק, בערב ההשקה נצפה בכיר בוועדת המקצוע המשתתף באירוע.

כ' וצ' מספרים לי על מקרים שבהם שכתב כהן פרוטוקולים מישיבות של ועדת המקצוע. במקרה הראשון דנה ועדת המקצוע בשאלה כיצד יש ללמד את אירועי מלחמת העצמאות. האם יש ללמד את הסיפור שאירע כסיפור הבלעדי ובפרק שיעסוק בשסע הערבי-יהודי להסביר שהחברה הערבית תופשת את האירועים אחרת, או שמא יש ללמד שני נרטיבים שונים של מלחמת העצמאות.

כהן היה סבור היה שיש ללמד את שני הנרטיבים במקביל. לא מלחמה אחת פרצה אלא שתיים - זו שהיהודים סבורים שהתרחשה, ובה הותקפו לאחר שהערבים לא קיבלו את תוכנית החלוקה, וזו שהערבים סבורים שהתרחשה, ובמהלכה גירשו היהודים את ערביי הארץ עד שבאו מדינות ערב לעזרתם. הרוב בוועדה היה סבור שלמלחמה אחת יש רק היסטוריה אחת ואת התפיסה הערבית יש להשאיר לפרק שעוסק בזהותם, לא לפרק ההיסטורי. התקיימה הצבעה ודעת הרוב התקבלה. ואולם, בסיכום הישיבה ששלח כהן לאחר זמן צוין ההפך, כאילו החליטה ועדת המקצוע ללמד את שני הנרטיבים במקביל. כהן טען שזה מה שהוא זוכר שהוחלט. אחרי שחברים בוועדה לחצו, התבצעה בדיקה נוספת והפרוטוקול שונה כך שיחזור לייצג נאמנה את מה שדעת הרוב קבעה.

במקרה אחר, צ' מספר שוועדת המקצוע דנה בשאלה כיצד יש ללמד את נושא האלימות הפוליטית; האם יש ללמד את הנושא באופן כללי או שמא לעסוק בו דרך הנושא של רצח רבין. צ' עומד על כך שהוחלט לעסוק בו דרך הנושא הכללי, אך בפרוטוקול שכתב כהן צוין שיש לעסוק בעניין דרך הנושא הספציפי של רצח רבין. הפעם, כשחברי הוועדה ביקשו לשנות את הפרוטוקול, ביקש כהן לערוך הצבעה חוזרת. בהצבעה החוזרת התקבלה החלטה ברוח זו שכהן ביקש לאמץ. צ' עומד על כך שמדובר בשינוי מההחלטה הראשונה.

צ' מדבר על אדר כהן ונזכר בדמותו של 'הנסיך' מאת מקיאוולי – "בדרך כלל אומר אמת, אבל רק כדי שיוכל לשקר באופן אמין כשיש לו צורך בכך". הוא מוסיף לתאר את הפרופיל של כהן ומסביר ש"יחד עם היותו חרוץ, נחוש ומוכשר, אין לו אופי של פקיד. הוא מאוד יוזם ומקדם עניינים על-פי ה'אני מאמין' שלו, וזאת בניגוד לאופי רגיל של פקיד הנדרש לקדם מדיניות של אחרים. כשצריך הוא יעשה שימוש בכל האמצעים כדי לקדם את האג'נדה שלו. ההכחשות בנושא הפרוטוקולים הדהימו אותי. הוא הכחיש את הדברים שנאמרו בוועדה במצח נחושה."

בעניין המוכנות לעגל פינות כדי לקדם עמדות, מ' ואחרים מוסיפים ומספרים על מקרה שבו ביקש צמרת ביוני האחרון לכנס את ועדת המקצוע לשם אישור תוכנית הלימודים החדשה. ההליך נדרש לפני אישורם של ספרים חדשים המותאמים לתוכנית. כהן ככל הנראה ביקש לדחות את אישור התוכנית החדשה, הן בשל תכניה שנתנו דגש רב יותר בצד הלאומי והן בשל הספרים החדשים שעלולים להיכנס בזכותה לשוק, וביקש לעכב את כינוס הוועדה.

מ' מעלה אפשרות נוספת. יתכן שכהן לכאורה ביקש להמתין עם כינוס ועדת המקצוע עד לכניסתה של התפטרותו של צמרת לתוקף וכך למצוא את עצמו מכנס ועדת מקצוע כשיו"ר המזכירות הפדגוגית עובד איתו "באותו ראש". כך או כך, צמרת ביקש מכהן לכנס את הוועדה וזה השיב כי הוא בדק עם החברים והמועד שצמרת ביקש לכנס בו את הוועדה אינו מתאים להם. צמרת ביקש לתאם מועד חדש עם החברים ולהפתעתו, בניגוד מוחלט למה שטען בפניו כהן, לא היה אפילו חבר אחד בוועדה שאמר למזכירתו שהמועד לא התאים לו. הוועדה התכנסה במועד המקורי.

כ' רואה בכהן מי ש"אוהב מקסימום סמכות עם מינימום אחריות. הוא מבקש לשלוט בכול, אבל לא תמצא אותו אף פעם חותם על מסמך בעייתי. הוא תמיד יסתתר מאחורי מישהו אחר. תמיד יטען שמדובר בחוסר הבנה, שמישהו אחר היה מעורב, כך שהוא כלל לא התכוון. קשה מאוד לתפוס אותו על חם".

צבי צמרת, שהתפטר לאחרונה מתפקיד יושב-ראש המזכירות הפדגוגית, הצליח להוביל בתקופתו מהלך של שינוי תוכנית הלימודים באזרחות. נושאים עם נגיעה לאומית וציונית הוכנסו לתוך תוכנית הלימודים וזאת במאמץ רב ותוך תשלום מחיר אישי ומקצועי כבד. התקופה של צמרת במשרד יצרה שינוי רעיוני חשוב בלימודי האזרחות. ועדת המקצוע כיום אינה עוד ועדה של משפטנים המתרכזת ממילא בתוכנית לימודים שעיקרה בזכויות מיעוטים ושאלות חוקתיות. כיום ועדת המקצוע מגוונת יותר, ומשלבת בתוכנית הלימודים תכנים של היסטוריה יהודית, תרבות, לאומיות וציונות.

ובכל זאת מ' מבקש להדגיש שלדעתו אדר כהן שהגיע למשרד מעט לפני צמרת יישאר שם הרבה אחריו. למעשה, כהן הוא כיום אחד האנשים החזקים ביותר במשרד החינוך. כהן מחזיק בארבעה תפקידים שונים. בתפקידו הראשון הוא מפקח על לימודי האזרחות, ובתפקיד הזה הוא מחזיק בעצמה שאין דומה לה ביחס למפקחים אחרים. במקצועות אחרים קיים מפקח ספציפי לכל מגזר אוכלוסיה – לדתיים, לערבים, לדרוזים, לערבים ולחילונים. מפקח האזרחות, לעומת זאת, חולש על כלל לימודי האזרחות בארץ. בתפקידו השני אחראי כהן על לימודי "מולדת, חברה ואזרחות" בבתי הספר היסודיים. פעם למדו פשוט "מולדת"; היום האינדוקטרינציה מתחילה קצת אחרי הגן. בתפקידו השלישי יושב כהן בראש המטה ליישום דוח קרמניצר, שבמסגרתו הוא אחראי על התכנים שקשורים ל"ישראל כמדינה דמוקרטית"; ובתפקידו הרביעי הוא ראש "חיים משותפים", מיזם שבמסגרתו לומדים ומשתלמים יחד מורים יהודים וערבים.

השינוי שצמרת הנהיג במשרד עומד כיום למבחן. אם כהן ישלים את השנה הנוכחית הוא עתיד לזכות בסופה בתקן קבוע. זהו, כמובן, אותו התקן שלולא פיטוריה של ברנד הייתה היא זוכה בו. משמעות הדברים היא שאם יישאר כהן בתפקידו השנה הוא עשוי להישאר בתפקיד זה עד פרישתו לגמלאות. כשלושים שנה. במהלך התקופה הזו יהיה זה הוא שיקבע מה יהיו הספרים שהילדים שלנו ילמדו בשיעורי האזרחות, על מה יישאלו בבגרות, מה תהיה תוכנית הלימודים ומה יהיה הרכב הוועדה שתקבע אותה.

תגובת דוברות משרד החינוך: מבירור ראשוני עם איש המקצוע הרלוונטי על אודות הפרטים נמסר לי כי הוא מלא באי-דיוקים, עובדות שגויות והכפשות העולים לכאורה כדי לשון הרע, חשש לדיבה לכאורה ולעבירה של העלבת עובד ציבור לכאורה, כמשמעה בחוק העונשין.

בנסיבות אלה, ומאחר שהיריעה ארוכה ומורכבת ובחלק מהטיעונים אין המדובר רק במר כהן אישית אלא במשרד החינוך עצמו ובבעלי תפקידים נוספים וכן, מפאת דוחק הזמן בו הצבתם אותי ומאחר שעובדות רבות בכתבה מצריכות בדיקה מעמיקה – אני פונה בכתב, כפי שפניתי בעל-פה, לדחיית פרסום הכתבה לאלתר על-מנת לאפשר לגורם המקצוע להתייחס בצורה עניינית ויסודית לטענות המועלות בה, באופן שיאפשר למסור לציבור מידע אמין, מהימן ומדויק, כמתחייב.

לא מיותר לציין, כי זוהי גם חובתכם לפעול בהתאם לכללי האתיקה העיתונאית ולאפשר זמן סביר בעיקר לאור הטענות המיוחסות לגורם המקצוע בכתבה.

הערת המערכת: השאלות הועברו למשרד החינוך יותר מיממה טרם ירידת הכתבה לדפוס, כמקובל.