לא לעתים תכופות האמן המודרני משרת צרכים פונקציונאליים ונרתם לעצב כלי בית ורהיטים. התערוכה מציגה חפצים מעוצבים שיצרו אמנים מודרניים, ולצדם יצירות קלאסיות של אותם אמנים.
בין העבודות בתערוכה: מיטה ופרגוד של מקס ארנסט - חפצים יומיומיים בעלי אופי סוריאליסטי; מנורה ושולחן שעיצבו אלברטו ג'אקומטי, מגדולי האמנים של המאה ה-20, ואחיו דייגו ג'אקומטי; אנדרה מאסון, "אישה-עץ" - פסל-מנורה שמתאר תהליך של מטמורפוזה; מערכת סכו"ם בעיצובו של ארמאן, ממייסדי "הריאליזם החדש", המזכירה את דימויי הכינורות והצ'לו של רבות מעבודותיו; מזוזה של ארמאן שעוצבה במיוחד בעבור המוזיאון; שולחן גדול ממדים של מנשה קדישמן, המעוצב בשפה הצורנית הנטועה במינימליזם שאיפיין את עבודתו בשנות ה-70.
כמו-כן בתערוכה: ארבעה שטיחי קיר של האמנים מרדכי ארדון, קרל אפל, הנס הרטונג ויעקב אגם. התערוכה מבוססת על אוספיו של אפרים אילין, פרי יוזמתו בתחום העיצוב.
קורות חייו של אפרים אילין:
(נולד ב-1912, עלה לישראל ב-1924) שזורות בתולדות המדינה. אילין ידוע בישראל כתעשיין רב-פעלים, חלוץ תעשיית הרכב, פעיל בתחום הביטחון וחיי הכלכלה והתרבות, ותרומתו אינה נפקדת אף מנושאי עלייה וקליטה, אך היותו אספן אמנות נלהב וקשריו עם עולם האמנות ידועים פחות. היכרותו האישית עם אמנים חשובים, אהבתו הרבה לאמנות, הנטייה לאספנות והחוש העסקי המפותח שלו הפכו אותו לאחד מהאנשים המשפיעים על שוק האמנות האירופי, ולבעל קשרים בשוק האמריקאי, בעיקר בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20, בשנים שבהם שימש כמנכ"ל וכנשיא חברת ההשקעות באמנות, מודרקו, (Modarco).
אילין חיפש דרך לשלב בין האמנות לבין עיצוב לחיי היום-יום. הוא פנה לאמנים אחדים שעמם היו לו קשרי ידידות: מקס ארנסט, האמן הסוריאליסטי הנודע, התלהב מהרעיון. הוא אף קיבל את עצתו של אילין לעצב מיטה - אובייקט הקשור ליצירתו האמנותית ולתכנים שהעסיקו אותו - שינה, חלום, תשוקה וארוטיות. מיטת הכלוב הראשונה של ארנסט הגיעה לביתו של סגן נשיא ארה"ב נלסון רוקפלר. מיטה אחרת נקנתה על-ידי אילין והוצבה בביתו שבפריז.
לאחר הזמנת המיטה פנה אילין לאמן ארמאן, שעיצב לבקשתו מערכת של סכו"ם בהשראת האובייקט שהפך לאיקון ביצירתו - הכינור. פרטים מן הכינור שביצירתו של ארמאן הפכו לאלמנטים דקורטיביים המתמזגים בסכו"ם. אנדרה מאסון, אף הוא מהאמנים הבולטים בקבוצה הסוריאליסטית, עיצב, לפי הזמנתו של אילין מנורה אישה-עץ, שנראית יותר כפסל מאשר כמנורה. באוסף של אילין נמצאות גם מנורות שתוכננו ונוצרו בשיתוף פעולה של האחים ג'קומטי - אלברטו ודייגו, וכן שולחן שיצר דייגו ג'קומטי. את שניהם הכיר אילין באופן אישי.
גם עם האמן הישראלי - מנשה קדישמן שיתף אילין פעולה. בהזמנתו עיצב קדישמן שולחן אוכל גדול ושולחן הגשה קטן. צורתם וחומריותם מזכירים את פסליו המינימליסטים של קדישמן מסוף שנות ה-60 ומתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20.
אילין אף יזם הקמת מפעל לאריגת שטיחים אמנותיים. במפעל נארגו שטיחים על-פי ציוריהם של מרדכי ארדון, יעקב אגם, קרל אפל, הנס הרטונג ואחרים. שטיחים אמנותיים אלה מיועדים אמנם לתלייה על הקיר ככל ציור אחר, אך טכניקת הייצור והשכפול שלהם מקרבת אותם לעולם האמנות השימושית.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
