מחכים לבואו חודשים ארוכים.
האדמה יבשה, שפתיה סדוקות,
הגבים בסלע יבשים וריקים,
ואבן נחבטת על רצפת הבארות.
נבטי החיטה עצרו צמיחתם.
חקלאי בצל אילן יושב, מיואש.
השדות מצהיבים, הירוק נעלם,
התפוז כמוש, טעמו כחושחש.
כולנו מחכים מלאי תקווה
לבוא הגשמים - גשמי הברכה.
זו היא ארץ ישראל - ארץ חרבה.
על המטרייה עכביש טווה קורים.
מעיל זנוח בפינה מעלה אבק.
בשלולית יבשה צפרדעים אינם שרים, הזמיר גרונו ניחר, דומם שתק.
כולם את מבטם תולים במרום.
היכן הוא הגשם? האם הוא יבוא?
טיפה על ראשי נושרת, האם זה חלום?
איפה הגשם? מה יהיה במקומו?
כולנו מחכים מלאי תקווה
לבוא הגשמים - גשמי הברכה.
זו היא ארץ ישראל - ארץ חרבה.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
