היום

אין היום פנאי למילים בעולם.
מילונים עבי כרס מדי.
משפטים הם כמו פרחים בלי גבעול.
עלי כותרות יבשושיים.
אומרים מה שחושבים.
בראשי פרקים בלי פרקים.
אם חושבים מה שאומרים-
גם למחשבות אין פנאי בעולם.
אין פנאי להקשיב.
איש לא שומע פסיקים.
אין שורה חדשה.
הקודמת פתחה וגם נעלה
את השיחה שאינה מעניינת
אלא את מי שפוצה את פיו
ואומר בניגון את תקציר חלקו
בשיחה בה רק הוא ממהר לדבר.
לדקדוק יש שם רע.
מתייפייף, מתנשא,
מקדש זוטות,
מביא מרחוק ניחוח עבש
של חליפות ועניבות ישנות
ומחוכים נטושים.
מעבר לים באים לעזים
ועושים פעלים בלי שורשים
והפעלים עושים שמות
בלי תמול שלשום וגם בלי מחר
והזקנים מהנהנים
בלי להבין
ומאמינים
כי עדיין הילדים מבינים
את הלשון של ההנהונים
אם הם לאווים ואם הם הנים.
אולי...