בְּראשׁ הַשָּׁנָה תְּיַבֵּב לָהּ הָרַבָּנִית,
בְּטָמְנָה אֶת הַפֶּתֶק בַּחֲרִיצָיו שֶׁל הַכּתֶל.
וּשְׂפָתֶיהָ נָעוֹת,
וְקוֹלָהּ יִשָּׁמַע חֲרִישִׁי
אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ,
וֵאלהִים שׁוֹמֵעַ
וּמַאֲזִין לְרַחֲשֵׁי לֵב.
בְּמוֹצָאֵי הֶחָג שְׁחוּחָה תַּעֲמד בֵּין נָשִׁים רַבּוֹת.
וּבְעֵינַיִם מְאִירוֹת תִּשָּׂא תְּפִלָּתָהּ מִתּוֹךְ סִדּוּרָהּ.
בְּשׁוּבָהּ אֶל הָרבַע,
לְיַד כִּכַּר בָּתֵּי מַחֲסֶה.
הִמְתִּין לָהּ.
וּמַדָּיו קְרוּעִים וַאֲדָמָה
עַל ראשׁוֹ,
וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד
