בחוץ הציפורים שרות,
בפנים אני זועק הצילו...
לאל אולי יש כל תשובות,
ולי אף לא אחת, אפילו...
מביט מצוהר לעולם
והוא ממני מתעלם...
קיוויתי שיהיה מושלם,
האם זאת רק חולם?
פזמון:
עד כמה עוד תבחן אלי
ותייסר את נשמתי?
היכן נפרש מזל שלי,
בו מתממשת תקוותי?
האופק משנה פניו,
עוד יום סומן מעל הלוח...
תסכול כבש את בעליו,
הותיר בלב פצע פתוח.
זמן מזרז את המחוגים,
דמויות חולפות ממול עיניים
והשנים שוב חוגגים...
חלום שכבר נגוז בינתיים.
פזמון:
עד כמה עוד תבחן אלי
ותייסר את נשמתי?
היכן נפרש מזל שלי,
בו מתממשת תקוותי?
דגל הפכתי את תפילתי...
ארזתי שק של חלומות,
ברכה לכל בואי ביתי,
אני...?- עייפתי לצפות.
© מריאן קפלון – אמן חריזה
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
