בענן

למושקו

המתים לומדים תורה מספרים נשרפים.

מה הם מחדשים בכל יום שם למעלה

בבית מדרש בענן? לא נדע,

כי אין אותיות פורחות בשמים

רק אנחנו רואים אותן פה בארץ

ואנחנו קוראים מה שהם לא קוראים,

ואנחנו לומדים מה שהם לא לומדים,

ומפרשים מה שהם מפרשים שם שונה,

וגם מה שנדע הם יודעים שם אחרת.

והפלא גדול כי ספרים נשרפים

וספרים על עצי חיים כאן למטה

הם אותם הספרים,

אבל אם קוראים בהם המתים

יש בהם סודות בהירים שאין

בספרים שלא נשרפו,

כי מה שקוראים הוא שיש בספרים

גם באותיות וגם גווילים,

הכל לפי מה שקוראים.

איך קוראים המתים בספרים נשרפים

פן יפול הנופל ממנו?

אין מעקות בשמים.

איך קוראים המתים בספרים נשרפים

שופך דם האדם דמו יישפך,

שופכי דמים יש רק כאן, לא שם.

ואיך הם קוראים החיים והמוות

נתתי אני אדוניי לפניך

הברכה והקללה?

אי-אפשר שתהיה קללה בשמים,

ולברכה שם מה זאת עושה?

ומה בוחרים המתים בשמים,

אולי רק אחת - להביט או לא

מבית המדרש שלהם למטה,

לראות או לא - מאין הם באו,

לשכוח או לא - למה הם הלכו

מן העיירות ומן היערות

להיות מתים בשמים.

והרוח גדולה.

ורעפים עפים,

ואלון נעקר,

ובמים הגל

קוצף ובחוף

רק טביעות רגליים.

ואש במקום בו הייתה פעם עיר,

ואדם מהלך בעולם וקוטף

את האותיות הפורחות וקורא

בהן כי הרוח תשקוט

והעיר תקום מאפרה,

ובבית המדרש בענן

אין מת שכך יקרא.