בואי ניקח תרמיל, שק שינה ות'גיטרה
כשקרני ירח נשברות אל תוך הלילה
ננדוד כ"כ רחוק, ללא שום תכלית
נברח אל תוך היער לתהום ללא תחתית
נברח מעולם קר, של אימה ודכאון
מחלודת המערכת ומצחנת הרקבון
בואי ונלך, בדרך לא סלולה
בואי ונלך יחדיו אל אור הבעירה
אל עמוד האש, שבליבי צורב קשות
אל אותו מקום שבו דרכינו נפגשות
ולאור נרות, ריח של טירוף באוויר נישא
אל תוכך אני אצלול עד לעונג הקריסה
ואת ליבך אני אקח, למחוזות לא נודעים
עד שתשבר נפשינו על אדמת טרשים
ובמדבר אל האינסוף, אל עבר אופק ילדותי
את התמימות החליף הצער שמקונן קבע בלבבי
אני רוצה לנדוד, בעולם לגעת
כי יש אש קטנה, שלעולם אינה גוועת
ויש אומרים שזה מסע, התלקחות בלתי נמנעת
אולי מתחיל אולי נגמר, כשהשמש שוקעת
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
