לכבוד שמונים שנה לבני עקיבא, אני מבקש לפרסם בזה שיר שכתבתי לפני חמישים שנה. ועידת בני עקיבא בתשכ"ט עמדה בסימן גיוס התנועה למען פתיחת שערי ברית המועצות. זה שיר הנושא למחזה שכתבי והועלה בבימויו של יורם פלק, יליד שדה אליהו ותלמידי בנעוריו בבית הספר האזורי של יישובי עמק בית שאן, בבנייני האומה בירושלים. המחזה היה מחזה מוזיקלי בביצוע חניכים וחניכות יוצאי כמה וכמה סניפים. בני עקיבא של אותם ימים הייתה תנועת הנוער היחידה שהעלתה את נושא יהדות ברית המועצות השבויה כנושא חינוכי לאומי. השיר עצמו הושר לאחר מכן שנים בערבי מדורה של חניכי וחניכות בני עקיבא. אני עצמי חניך בני עקיבא משנת תש"ו, לא שמונים אבל שבעים ושלש שנה, מדריך ושליח, קיבלתי בתנועה את אבני הבנייה של עולמי הרעיוני כאיש תורה ועבודה. בהודיה על מה שבני עקיבא העניקה לי אני שב ומפרסם את השיר.
אולי, יימצאו בקוראיי אנשים ונשים ששרו אותו בנעוריהם ויזמזמו אותו עמדי שוב בערגה בה שרו אותו באותם ימים.
לאש הכבושה/יצחק מאיר
לאש הכבושה תחת אפר אשירה,
לפלג רותח בסוהר קרחים,
לזרע חיטין טמון בשדה שלג
בו נמה לה פת מלכים.
לקול הגואה באוקינוס השקט,
לגו הזקוף בקומת מושפלים,
לאיש שנשבע כי שלשלת מטבעת
בבשר אזרועו חותם תפילין.
ל"אם אשכחך" העוטר שפתיים
קמוצות בנשיקה סמוקת אהבות,
ולכל נרותיך, את, ירושלים
אשר בערו במנורת הלבבות.
ימין אורד,תשכ'ט
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
