|
|
מימין לשמאל: הרצל חקק, גאולה כהן, שמחה סיאני ובלפור חקק [צילום: תפארת חקק]
|
|
|
|
|
אֶת חַיֶּיהָ הֵחֵלָּה גְּאֻלָּה בְּתֵל-אָבִיב מִזְּמַן...
בַּת לְתִפְאֶרֶת לְמִשְׁפָּחָה מִיּוֹצְאֵי תֵּימָן
וּמִיּוֹצְאֵי מָרוֹקוֹ וְתוּרְכִּיָּה הָיְתָה
מַסֶּכֶת חַיֶּיהָ בָּעִיר הָעַתִּיקָה תְּחִלָּתָהּ.
אֶת תּוֹלְדוֹת חַיֵּי גְּאֻלָּה כֻּלְּכֶם מַכִּירִים
וְלֹא תָּמִיד עִם דֵּעוֹתֶיהָ מַסְכִּימִים
אַךְ אַתֶּם יוֹדְעִים בְּאֵיזוֹ אִשָּׁה מְדֻבָּר -
גִּבּוֹרָה, לוֹחֶמֶת, עַקְשָׁנִית בְּכָל דָּבָר.
אַמִּיצָה הָיְתָה לְלֹא חַת וְקַרְיָנִית
בְּתַחֲנַת הָרַדְיוֹ שֶׁל לֶחִ"י הַמַּחְתַּרְתִּית.
תְּפָסוּהָ הָאַנְגְּלִים בִּשְׁעַת שִׁדּוּר וְנֶאֶסְרָה
"תֵּשֵׁב בְּמַאֲסָר שֶׁבַע שָׁנִים!" הַשּׁוֹפֵט קָרָא.
אַךְ גְּאֻלָּה לֹא "יָשְׁבָה" וּבָרְחָה פַּעֲמַיִם
וְעֶזְרָה מֵאַנְשֵׁי אַבּוּ גּוֹשׁ קִבְּלָה וְגַם מֵהַשָּׁמַיִם...
הִיא לָמְדָה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית וְזָכְתָה בִּפְרָסִים
לַכְּנֶסֶת נִכְנְסָה, רָצְתָה שְׁאִיפוֹת לְהַגְשִׁים!
בְּגָאוֹן הֶעֶלְתָה אֶת חֹק הַיְּסוֹד עַל יְרוּשָׁלַיִם
שֶׁתִּהְיֶה בִּירַת יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָם, וּבֵינְתַיִם
קֳבַל עַם וְעֵדָה פִּרְסְמָה אֶת דֵּעוֹתֶיהָ
עַל מִפְלְגוֹת הָעֲרָבִים הַחוֹתְרִים תַּחְתֶּיהָ
שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל לְלֹא רֶתַע,
"הֵן שְׁלוּחוֹת שֶׁל אַשַׁ"ף - זֶה הַקֶּטַע!"
בְּוַדַּאי שְׁמַעְתֶּם עַל כָּל תַּפְקִידֶיהָ
בַּכְּנֶסֶת וּמִחוּצָה לָהּ וְלַהַט דְּבָרֶיהָ.
גְּאֻלָּה זָּכְתָה לְקַבֵּל אֶת "פְּרַס יִשְׂרָאֵל"
וּפְרַס "יַקִּירַת יְרוּשָׁלַיִם" בְּכָבוֹד וּבְהַלֵּל,
אַף הֻכְתְּרָה כְּ"יַקִּירַת הַהִתְיַשְּׁבוּת",
לְמַעֲנָם עָבְדָה הִיא לְלֹא לֵאוּת
וְהִדְלִיקָה מַשּׂוּאָה בְּ"טֶקֶס הַדְלָקַת הַמַּשּׂוּאוֹת"
וְצַחִי בְּנָהּ פּוֹסֵעַ בְּדַרְכָּהּ וְקוֹצֵר תְּשׁוּאוֹת!
אֶת כָּל אֵלֶּה וְעוֹד, יוֹדְעִים אַתֶּם רֵעַי,
אַךְ בְּשׁוֹנֶה מִכֶּם, יֵשׁ גְּאֻלָּה אַחֶרֶת בְּחַיַּי:
הִכַּרְתִּיהָ פָּנִים בְּבֵיתָהּ שֶׁבִּרְחוֹב הַחַיִל
שֵׁם הַמַּתְאִים לָהּ - לִגְאֻלָּה בַּת הַחַיִל!
הָיְתָה מַזְמִינָה אוֹתִי אֶל בֵּיתָהּ הַצָּנוּעַ
וּפוֹתַחַת דַּלְתָּהּ בְּפָנַי בְּחִיּוּךְ קָבוּעַ,
לְבוּשָׁה בְּשִׂמְלָה שְׁחוֹרָה, בְּרִקְמָה עֲטוּרָה
וְעֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת שׁוֹפְעוֹת שִׂמְחָה וְאוֹרָה.
מִיָּד הָיְתָה מַצִּיעָה לִי דְּבַר מָה לֶאֱכוֹל:
"תֹּאכְלִי, יַקִּירָה, נִשְׁאַר לָנוּ אֹכֶל מֵאֶתְמוֹל,
בּוֹאִי נְחַסֵּל אוֹתוֹ עַכְשָׁיו וְגַם חֲתִיכַת עוּגָה יֵשׁ
נָכִין לָנוּ קָפֶה אוֹ תֵּה וּנְקַנֵּחַ בְּמַה שֶּׁיֵּשׁ".
כָּךְ אָמְרָה גְּאֻלָּה וְאַחֲרֵי הָאֲרוּחָה
פִּנְּתָה הַשֻּׁלְחָן, הֵסִירָה הַכֵּלִים בִּמְנוּחָה,
אַחַר כָּךְ יָשְׁבָה וּפָנְתָה אֵלַי בְּשִׂיחַ יְדִידִים:
"סַפְּרִי לִי שִׂמְחָה מָה שְׁלוֹמֵךְ וּמָה שְׁלוֹם הַיְּלָדִים?"
הָיִיתִי חוֹשֶׂפֶת צְפוּנוֹת לִבִּי בְּפָנֶיהָ בְּלִי דַּי
וָהִיא הָיְתָה מַרְגִּיעָה אוֹתִי וּמוֹחָה דִּמְעוֹתַי.
הָיִינוּ מַרְאוֹת זוֹ לָזוֹ אֶת כָּל הַסְּפָרִים שֶׁכָּתַבְנוּ:
אֲנִי אֶת סִפְרֵי הַיְּלָדִים וְסִפּוּרֵי יַלְדוּת מִשְּׁכוּנָתֵנוּ
וְהִיא כָּתְבָה שִׁירִים וְסִפּוּרִים עַל אוֹדוֹת חַיֶּיהָ...
אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת סֶרֶט מְרַתֵּק מִכָּל עֲלִילוֹתֶיהָ.
לֹא פַּעַם אָמְרָה: "בּוֹאִי, שִׂמְחָה, לְלֵיל סֵדֶר בְּבֵיתִי"
וְהִזְמִינָה אוֹתִי עִם אִירִיס, בִּתִּי.
"בּוֹאִי, יִהְיֶה נֶחְמָד, גַּם צַחִי יָבוֹא עִם הַמִּשְׁפָּחָה
וְאַהֲרֹן אָחִי יַגִּיעַ - נַחְגּוֹג יַחְדָּיו בְּשִׂמְחָה!"
וְאָכֵן, אִירִיס וַאֲנִי בָּאנוּ לְבוּשׁוֹת בְּהִדּוּר
וְנֶהֱנֵינוּ מֵעֶרֶב שׁוֹפֵעַ בְּרָכוֹת, אֹכֶל וּבִדּוּר.
אָהַבְתִּי אֶת גְּאֻלָּה "מֵרָחוֹק", כְּאִשָּׁה לוֹחֶמֶת
וְנֶגֶד אוֹיְבֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל תָּמִיד מִתְקוֹמֶמֶת...
אַךְ יוֹתֵר אָהַבְתִּי אֶת גְּאֻלָּה "מִקָּרוֹב", כְּאָחוֹת,
עַל כְּתֵפָהּ הָרֹאשׁ לְהַשְׁעִין וְהַשְּׁבָרִים לְאַחוֹת.
כְּאִשָּׁה שֶׁנִּתַּן לְדַבֵּר עִמָּהּ עַל סִפְרוּת וְשִׁירָה,
לְהַרְאוֹת לָהּ פֵּרוֹת כְּתִיבָתִי וּלְהַקְשִׁיב לְהֶעָרָה...
לִוִּיתִי אוֹתָהּ לְאֹרֵךְ שָׁנִים, וְהִיא אוֹתִי כִּמְעוֹרֶרֶת
לְהַמְשִׁיךְ וְלֵיהָנוֹת מֵחַיַּי בְּאֶמְצְעוּת כְּתִיבָה יוֹצֶרֶת;
לִלְמוֹד בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה, אַף אִם הָיָה זֶה בְּגִיל מְבֻגָּר:
"תִּרְאִי אֶת רַבִּי עֲקִיבָא, מָתַי הִתְחִיל וְהֵיכָן הוּא גָּמַר!"
כָּךְ אָמְרָה וְטָפְחָה עַל כְּתֵפִי כְּאוֹמֶרֶת: "נוּ, יַאלְלָּה"
וְלָמַדְתִּי שְׁנֵי תְּאָרִים בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית בִּזְכוּת גְּאֻלָּה!
אֶת מַתְּנוֹתַיִךְ הַקְּטַנּוֹת שֶׁאוֹתָן נָּתַתְּ לִי מִדֵּי פַּעַם
אֲנִי שׁוֹמֶרֶת עִמָּדִי, כִּי יֵשׁ בָּהֶן זִכָּרוֹן וְרֹב טַעַם.
עֲבוּרִי לֹא מַתְּ, גְּאֻלָּה, וְאַתְּ תִּחְיִי בְּלִבִּי תָּמִיד
וְאֶת זִכְרֵךְ הַיָּקָר אֶשְׁמֹר בַּהֹוֶה וְגַם בֶּעָתִיד!
לְכִי, אֲהוּבָה, לְעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב וְנָעִים
וְתִהְיֶה נִשְׁמָתֵךְ צְרוּרָה בִּצְרוֹר הַחַיִּים!
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
