היא לא ראתה את הנאשם
היא לא שמעה את הנאשם
היא לא רִחרחה את הנאשם
היא לא מיששה את הנאשם
היא לא טעמה את הנאשם
היא לא ידעה מאיִן בא הנאשם
היא לא ידעה במה הוא נאשם
היא לא ידעה מדוע הגיש ערעור
היא לא רצתה לדעת כי היה לה ברור
שערעור וברבור וגרגור חד-הם
שהגיע העת להפסיק להיתמם
ואחרי שבן-אדם הורשע
הוא חייב להפנים את ההרשעה
עד שירגיש אשם ומנוול
מהביצים עד בלוטת האִצטרובל
ולא נותר לו אלא להביע חרטה
גם אם הוא לא עשה מה שעשה
מפני שהמשפט אמור לעשות משפט
ולא צדק – קיביני מאט
(אגב, בלוטת האצטרובל נקשרה לה
איכשהו עם רנה דקארט
והביצים כנראה עם... בעלה)
אז מה אם היא נתנה פסק-דין
מבלי שהכירה את התיק?
היא מעולם גם לא לקחה סמים
לא הכניסה שום פין לנרתיק
מחוץ למסגרת הנישואין
ואין לה מושג אם הגודל קובע
או שגם הוא סתם מתעתע
זה נכון שסופר חייב לדעת לספר
משורר לשורר פסנתרן לנגן
רקדן לרקוד צייר לצייר פסל לפסל
רופא לרפא מאהב לזיין
ורק שופט/ת יכול/ה להסתפק
ואפילו להגיע לשיא עִם
מזג שיפוטי...
יש אומרים ששמעו שאומרים
שאותו ייצור מסתורי המכונה
בפי מומחים (לְ-מה?) "מזג שיפוטי"
שקול כנגד ראייה, שמיעה
טעם, ריח, מישוש
ואפילו אביונה!
מדהים אה?
