כבודו

(מקאמה משפטית)

כבודו שפט כבודו הכריע כבודו גזר
כבודו התעלם כבודו התרעם כבודו נזף
כבודו עיין כבודו השווה כבודו החליט
כבודו הקל כבודו נמלך כבודו החמיר
כבודו נימק כבודו ציין כבודו סתם
כבודו הזהיר כבודו התעלם כבודו חתם
כבודו גינה כבודו הוקיע כבודו סירב
כבודו חשד כבודו תמה כבודו עיכב
כבודו זועזע כבודו סבר כבודו התחשב
כבודו ביקר כבודו הגביל כבודו התעלם
כבודו ביטל כבודו התפלפל כבודו סִרְהֵב
כבודו קצף כבודו איים כבודו קנס
כבודו שלל כבודו התעלם כבודו אסר
כבודו נעתר כבודו פטר כבודו פסל
כבודו בחן כבודו התעלם כבודו הנחה
כבודו שקל כבודו טָרָה כבודו דחה
כבודו התריס כבודו העיר כבודו הורה
כבודו התעלם כבודו התפלסף כבודו תהה
כבודו הסתייג כבודו גער כבודו ציווה
כבודו העדיף כבודו התייחס כבודו פירש
כבודו לחץ כבודו מנע כבודו גיבש
כבודו הציע כבודו התעלם כבודו שיבח
כבודו בז כבודו רגז כבודו העיר
כבודו הרעים כבודו הכביד כבודו הבהיר
כבודו הודיע כבודו שמע כבודו שאל
כבודו התעלם כבודו שתק כבודו פסק
כבודו התעלם כבודו הסכים כבודו התיר
כבודו עיכב כבודו התעלם כבודו הרשיע
כבודו הפתיע כבודו התעלם כבודו זיכה
כבודו נטה לצד אחד כבודו נטה לצד שני
כבודו עייף כבודו התבאס כבודו נזכר
כבודו גיחך כבודו התאושש כבודו מיהר
כבודו עשה אֶן-דָן-דִינו סוֹף עַל הַקָטִינוֹ
כבודו הכתיב כבודו זירז טִינוֹ-טִינוֹ..
כבודו פלט פתאום: אֶלִיק בֶּלִיק בּוֹם!
"מה?" שאלה הכתבנית. "נחה דעתי!
נחה דעתי!" – השיב כבודו בקול עצבני
"את ההוא מחקי ובמקומו: נחה דעתי
לא דעת כבודו רק נחה דעתי – מובן?
מחקי גם את המובן – רק נחה דעתי
בדיוק כך. תודה. הוך כמה שזה מתיש.."

היו פעמים שכבודו הסכים עם כבודו אַחֵר
לרוב מחמת אדישות והיו פעמים שהסתייג
כדי לאותת שהוא קיים או משהו כזה
אבל גם כשהחל לכרסם בו ספק אם הים
הוא אותו ים והשמיים אותם שמיים
ואם הוא באמת אלוהים עדיין
כבודו את עצמו מעולם לא פסל
מפני שאם יש דבר שכבודו לא מסוגל
זה לפסול את עצמו גם כשזה צו
המצפון וצו המוסר וצו הכבוד
והס מלהזכיר את צו הגורל
כי כבודו קרוב אצל עצמו עד כדי כך
שהוא וכבודו חד-הם ושום כבודו
לא מוחל על כבודו גם כשהוא באקאקט
ואפילו עמוק בדרעק – גם שם
הוא מזכה את עצמם מחמת הספק
כי כבודו בלי כבודו הוא לא-אֵל ולא-מלאך
הוא – שוֹמִי ארץ! שוֹמוּ שמיִם!
בשר ודם ממש כך לפחות לכאורה
כי הרי כבודו בלי כבודו לא מחזיק מים
ובסופו של דבר בגלל מנהגי טהרה
ואחרי מות קדושים אמור ...מה?
לא נדע לכאורה בסופו של דבר
אם כבודו היה נקי או מלוכלך
ומתי טבל ושרץ בידו ומתי לא
כי יום אחד כמו כל בשר ודם
יובהל כבודו לבית החולים ומשם
יובל בנחת לבית העולם ושם
שם ינוח כבודו בשלום על משכבו
ומעליו או מתחתיו תנוח דעתו
וינוחו הכרעותיו ואפילו ציפורניו
ושערו שימשיכו להתארך כמנהגם
גם כשכבודו כבר יעשה פאַרצן אִין זאַמד
יחדלו מהמעשה הנורא בעגלא ובזמן קריב
ומלבד שירת ציפורים חסרות-טאקט שלא באשמתן
יוכל השקט להיות מושלם כמעט
כי רק הרימה והתולֵעָה יתלחשו כהרגלן
באופן בלתי-נשמע:
"נורא-נורא נורא-נורא
את העור והבשר כרסמנו כבר
ממש עד העצמות וגם כמובן
את המוח שבתוכן עד שלכאורה
לא נשאר דבר – שום דבר
כי את הכבוד של כבודו
לא מצאנו בו משום מה".