רוּחִי וְנִשְׁמָתִי אֶת הַזְּמַן מַעֲבִירִים
וְאִלּוּ חֹסֶן גּוּפִי חוֹלֵף לוֹ וְהוֹלֵךְ.
כָּךְ עוֹמֵד לוֹ הַיָּרֵחַ וּמַבִּיט,
תּוֹךְ כְּדֵי חִיּוּכוֹ, מַּבִּיעַ אֲנִי לְעוֹלָם.
אִם אֶחָד מִשְּׁנֵינוּ יְוַתֵּר, אֲזַי אֲנִי הוּא הַנּוֹתָר.
עִם הַשָּׁנִים חָשׁ אֲנִי שֶׁצּוֹדֵק הוּא הָעִגּוּל.
מַבִּיט בּוֹ וְשׁוֹאֵל לְפֵשֶׁר סוֹד עֲלוּמָיו,
אַךְ צְחוֹקוֹ מְהַתֵּל בִּי וּמַסְתִּיר אֶת כַּוָּנוֹתָיו.
אוֹמֵר אֲנִי לוֹ, שֶׁיָּפִים הֵם הַיָּמִים
וְחִיּוּכוֹ הַקָּפוּא, מַבְהִיר שֶׁלֵּילוֹתָיו קְסוּמִים.
תּוֹהֶה אֲנִי וּמַבִּיט, עַל מַה כֹּל הַוִּכּוּחַ סָבִיב,
הֲרֵי הוּא נוֹתַר תָּלוּי וְאִלּוּ אֲנִי בִּלְתִּי תָּלוּי.
