הִנֵּה בַּטֶּבַע שִׂמְחָה אֵין-קֵץ
חַג לְאִילָן פֹּה, חַג לָעֵץ
עוֹד בַּשָּׁמַיִם שָׁט עָנָן
יְפֵה-צוּרָה, עָנָן לָבָן
תַּמּוּ כְּבָר גִּשְׁמֵי בְּרָכָה
רָוְותָּה הָאֲדָמָה, שְׂמֵחָה
וְהִנֵּה נַפְשִׁי נִרְגֶּשֶׁת
בָּרָקִיעַ נִמְתַּחַת קֶשֶׁת
כָּאן בָּרוּחַ נָע עָלֶה
אוֹמֶרֶת נֶכְדָתִּי: "בּוֹא נַעֲלֶה"
קְטַנְּטֲנָּתִּי מְבַקֶּשֶׁת
"נְטַפֵּס נָא עַל הַקֶּשֶׁת"
אָכֵן קוֹרֶצֶת לָנוּ קֶשֶׁת
אַךְ אֵי-אָן נוּכַל לָגֶשֶׁת?
כִּי בְּכָל רַחֲבֵי עוֹלָם
סוּלָּם כָּזֶה אֵינוֹ קַיָים
לֹא נוּכַל עָלֶיהָ לַעֲלוֹת
נוֹתָר רַק מִלְּמַטָּה לֵיהָנוֹת
עִם פִּרְחֵי שָׂדוֹת וְגִינּוֹת
עִם הָעֵצִים וְהָאִילָנוֹת
