השדה

תמיד חוזרת אל החממה
אל בית נטוש דמוי קרוון
ובמקום לשמר את הדממה
המילים נאמרות מעצמן

לבד אבל ביחד היא תאמר
כי דבר לא יוכל להפריד
תדבר אל האיש היקר
שיישאר איתה תמיד

והיא חוצה את הגבול
בין מציאות לדמיון
כדי לגזום את היבול
שהוא גידל בגאון

ואם תעז ותשאל
אם בודדה היא בחום
היא תשחיז את המגל
ותקטוף עלה כתום

לבד אבל ביחד היא תסביר
עד שיבוא אותו האיכר
עד שתבוא עת הקציר
אז הוא יגזום מה שנשאר
מהאיש אליו היא שרה את השיר.