זיעת האוהבים בשומה היא.
ונוהגת להכיל,
ים משקעים קסומים של אושר.
ותקוות צרופות בגיל.
חיוך נדיר, תשוקת עולם, אותו מבט,
של האיחוד. ולו גם, לשניה אחת.
בכל מקום שבו נפתח
צוהר קסום לאהבה,
באין יודעין אורב לו זעם מר.
מהול באכזבה.
ואחריו, רץ ושוצף לו, התסכול.
וחלומות פגועים בוכים להם בלי גבול.
אני אוחז בכל הכוח את שרידי אהבתי.
ומנסה להרשימם ולהסיט את ספינתי,
אל חוף האושר. לתמימות של מבטך.
לאהבה, שנעתקה מתוך ליבך.
