בימים של בדידות

הוּא בָּא אֵלֵינוּ מֵרֶחֶם צוֹרַחַת מְדַמֶּמֶת חַיִּים
וְהוּא שָׁב אֶל רֶחֶם אֲדָָמָה דּוֹמֶמֶת מְדַמֶּמֶת מָוֶת.
מֵעָלָיו נוֹתְרָה שֶׁמֶשׁ עוֹקֶדֶת וְִאוְשַׁת פְּסִיעוֹת לַיִל מִתְקָרֵב רֵעָיו הַחֲדָשִׁים בִּבְדִידוּת הָעַד.
נְעוּרִים שֶׁאָהֲבוּ אֶת הַחַיִּים אָהֲבוּ לִרְקוֹד וְהַחַיִּים שָׁלְחוּ כַּדּוּר לְפַרְפֵּר בַּלֵּב שֶׁרָצָה רַק לִרְקוֹד וְלִחְיוֹת.
וְעַתָּה הוּא נָח מְנוּחַת עוֹלָמִים בְּחֵיקָה שֶל בְּדִידוּת עֲדוּיָה בְּעָָפָר.