לעת ערב, כי תשוב,
תמצא אותי אחרת,
פניי שכֹּה הֵיטבתָ להכִּיר,
כבר לא יהיו אותם פנים,
את חיוכִי אכבוש,
אמחֶה דמעה נסתרת,
ובעיניי אלחש לך
כל-כך הרבה מילים.
אוספת לי שִברי בְּדָיָה,
אורזת למזכרת,
עומדת בְּמִשעול הזמן,
בַּשְביל אל המחר,
אך אם תיתן לי רק סימן
חיבוק אחד ורמז,
אדע כי שבתָ אל חיי היום,
ואין זה מאוחר.
