דוק עדין שורה על תווי פנייך
רוח חן וחסד
כמו היית קמה בחצות הלילה
לעסוק בתורת הרז.
חיוך ענוג, נסתר,
עוטה את לחייך הצעירות
וידך חובקת אותי
בעדנה רבה
באהבה
כשגלי הים מתנפצים מסביב.
רק ארשת פני –
התינוקת שבתמונה –
אינה שבעת רצון,
כמו יודעת
את המבחנים שנכונו לה
עם האם המסוימת הזו,
כיצד תצטרכנה לחצות
את מפל הגלים השוצף
להילחם מלחמה חסרת פשרות
מלחמת חורמה
כדי להגיע אל חוף המבטחים
בקצהו השני של האוקיינוס.
חידת אם הייתה היא לי
ורוח העדנה השפוכה על פניה
נגלתה לי רק עכשיו, לראשונה,
כשקילפתי את מרירות החיים
מעל פניה המיוסרות, הנואשות
ודבקתי בניצוץ התקווה אשר בליבה
שסרב לכבות
בעת אבלו.
