אנשים חשובים מאד
בעיקר בעיני עצמם
נבחרו, מתגדלים מעל, ראשם
ברקיע לא להם, פיותיהם
ילעיטונו מילות רהב
פחד חבוי בצחוקם.
אין ברירה.
היו דרוכים.
בינתיים המשיכו כרגיל. עוד
עוד מהעגל הזה והיין
ניגר שחור בין הירכיים
בגבעת הארזים בלילות
מפצחים את הצופן : שמיים
מטים ליפול והחגיגה נמשכת
הילולת אבק פורח
וכבר לא נותר
אזוב בקירות הבית.
