הוא ישב במקום טוב בַּאמצע:
באמצע החיים; באמצע השליש
העליון ברשימת מאה העשירים
הגדולים ביותר במדינה; באמצע
משא-ומתן לרכישת רשת נוספת
של בתי מלון; באמצע השיגעון
לרכוש עוד ועוד; באמצע הקשר
הדיסקרטי בין הון לשלטון; באמצע
הרומן עם המאהבת העשירית
או העשרים אבל מי סופר
כשיש לו גם בנק וגם
חברת ביטוח וגם וגם?
הוא התגאה (כמעט כמו כול בעל
הון גדול) שהוא Self Made Man
נכון שבסופו של יום הוא הודה
(אבל רק בינו לבין עצמו כמובן)
שהוא לא פסח על שום פִּרצה בחוק
שאִפשרה לו לרמות ולשקר ולהונות
ולקנות בזול ולמכור ברווח גדול
כול מה שאפשר להעביר דרך הפרצות
בחוק וזו הרי(כפי שיודע כול מי שעוסק
בעשיית הון)בעייתו ויש אומרים גדולתו
של המחוקק ... כי זאת ועוד: כול נאד
בממשל יודע שבלי הפרצות היפות הנ"ל
שמאפשרות קשר משוכלל באופן יוצא מן הכלל
בין הון לשלטון – הוא עלול לגור עד סוף ימיו
בדירת שיכון מחורבנת ולחיות על
משיכת-יתר ואפילו, חס ושלום, להזדקק
למתן בסתר או, השם ירחם, אפילו גרוע מזה: בגלוי
ממש מול פני האומה במקרה של, לא עלינו,
מחלה יקרה מאלה שאינן כלולות, ולדעתו בצדק,
בסל התרופות המיועד לאלה מבין החולים
שהם גם, לרוע מזלם, מקרב דלת העם
כמו שנועד להם למשל, באופן לגמרי טבעי,
כפיצוי על רוע מזלם, ואפילו
ללא צורך בחקירת יכולת:
בית תמחוי.
באמצע אחד הימים הטובים
אחרי שֵינה טובה על עשרה
או עשרים מיליגרם VABEN
( BENZODIAZEPINEלמי שמתעניין)
הוא קם רענן והחליט להקים
מכון מחקר שיחקור סביב השעון
מה מביא בסופו של יום למותם
של אלה שיש להם הכול (מוות מיותר
וחסר הגיון לדעתו ולדעתם של אלה שיש להם
הכול); "אילו רק היה אפשר לחיות לנצח"
אמר לעצמו לא פעם "אני בטוח שהייתי
מצליח להשתלט כמעט על יבשת שלמה
בלי מלחמות! אם כי יש להודות שבגלל
קוצר הזמן אין לפעמים ברירה אלא לעשות
מה שעשה נפוליאון שאילו היה מנצח בווטרלו
כול אירופה הייתה נראית אחרת היום
ויכול מאוד להיות שאפילו האנגלים
היו מדברים צרפתית כשפת-אם; כן-כן
הכול הוא עניין של ניסוי וטעייה..."
הוא חשב והרגיש ואמר עוד דברים
אבל פתאום באמצעו של יום חול רגיל
חדל ליבו לפעום ושום תרגיל ושום הון
לא עזר; נכון שהמעבר על פני הארון
היה מהמם עד כדי כך שעיתונאים (בייחוד
אלה ששירתו בעיתונים שהיו בבעלותו) טענו
בלהט שאפילו הנשיא יוכל להתקנא בבבוא היום
באורכו של המעבר ונכון שטכס הקבורה היה
גדול מהחיים: מי לא היה שם מי לא נידחק
לומר מילה של כבוד אחרון לתוך מיקרופון
זה או אחר מול מצלמות הטלוויזיה של
תחנה זו או אחרת (שכמה מהן היו בבעלותו)
היו שם שרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ופרלמנטרים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ומנכ"לים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וגנראלים (שכמה מהם היו בבעלותו)
ושופטים (שכמה מהם היו בבעלותו)
וכול מיני מכובדים אחרים (שרבים מהם
היו כמובן בבעלותו); אפילו הכלב שלו
התרוצץ שם בין שלל אנשי השם וכשכש
בזנבו ורִייר ונבח על ימין ועל שמאל
ועל המרכז ועל כול מה שעמד או זז
ואפילו הרים מפעם לפעם רגל והשתין
על מצבה מרשימה של גדול אומה
זה או אחר שרבים מהם כבר מצאו כך
את מנוחתם הנכונה ולא העלו בדמיונם
שמישהו ירים עליהם ביום מן הימים יד
או רגל כאחד ההיסטוריונים החדשים
ויעשה זיך אויספישן על זִכרם קבל עם
וְעדה לא-עלינו אבל מה למען השם
הכלב אשם...
בסופו של יום מה נישאר מהאיש היקר
(שהגיע כמעט לראש רשימת המאה הנ"ל)
שלפני רגע גמרו עליו את ההלל וכמעט כבר
גמרו לכסות בעפר? אם אתם שואלים אותי
וגם אם אינכם שואלים: לא הרבה יותר ממ"ר
בגוש-חלקה-שורה-מיספר.
