קשה להאמין,
שיירה בדרך לשדרות,
שיירה של מכוניות, עם דגלים מונפים,
שיירה של עם ישראל - מכל הרבדים,
שישי בבוקר, כולם לעיר - נוהרים.
קשה להאמין,
העיר ש"קברנו", כן, בכאב, אך מרחוק,
הפכה להיות, דיזנגוף ושינקין והמדרחוב,
ביקשתי לנוח מהדרך, מהנסיעה, מה"פקק",
לשתות כוס קפה ולהביט בה סביב,
בעיר שספגה וספגה, שעייפה, ובצדק,
והיה עלי לבחור היכן לשבת,
ובעלי הקפה רק חייכו וחיכו,
" שבו בבקשה", בציפייה, הם אמרו,
וישבנו, ושירתו אותנו בלבביות,
ורצינו איתם לשוחח, לשאול להרגשתם,
ולא להאמין, הם חייכו לכולם,
אך לא היה להם זמן...
הוציאו שולחנות לרחבה,
השמש זרחה בעוצמה,
ועם ישראל הרים כוסות לכבודה,
והיא כבר חשבה שנשכחה,
קשה להאמין,
המשכנו לתייר בה, בשדרות,
באנו להזדהות ולקנות,
קניות רגילות, של כל משפחה,
כדי לעזור להם לשאת במעמסה,
וכל החנויות היו גדושות,
בסחורות ובלקוחות מכל הגלויות,
לא היו התמקחויות,
והם, השדרותיים, שירתו בנאמנות, בתודה,
כשפניהם קורנות,
" הצלתם אותנו" הם אמרו ולא עוד,
קנינו מזון וביגוד,
מכשירי חשמל קטנים ו"קשקושים"
רק כדי לראותם מרוצים,
הורים קנו תחפושות לילדים,
הגענו מכל קצות,
כדי לעשותם מרוצים,
ולראותם מחייכים,
כי מי יודע,
אולי עוד בעודנו שם,
יבוא ה"קסאם",
וכששאלנו, לאן הולכים אם יש "צבע אדום"
אמרו לנו, "לא היום, לא היום"
ואכן,
ישראל ישבה לאכול ארוחת צהרים, בשדרות,
והמסעדות התמלאו,
כל המקומיים עבדו,
הנערים עזרו להורים ומלצרו,
הבנות בסבר פנים הושיבו וסידרו,
והאורחים -
הרימו כוסיות ושתו וברכו,
העם הזה, שניסו להשמיצו,
שאמרו שטוב לו במרכז ולא איכפת לו,
הו, העם הזה היה כה נפלא, כה נהדר,
ולוואי והיו מנהיגיו ראויים לו,
שדרות -
נהנינו לראותך,
במהרה יבוא שקט בסביבתך,
נרתם בשמחה לעזור ולשקמך,
היום היית לסמל של עוצמה ואחדות,
של עם "שווה"!
