מַחֲנֶה הַמְּצוֹרָעִים

מְצוֹרַעַת, מְצוֹרַעַת
הָיוּ קוֹרְאִים אַחֲרַי הָאֲנָשִׁים
וְשׁוֹבָל קוֹלָם הִשְׂתַּרֵךְ
עוֹטֵף אוֹתִי לְלֹא כָּל חֶמְלָה
מַשְׁבִּית שִׂמְחָתִי הַמְּדֻמָּה
בְּמַחֲנֶה הַמְּצוֹרָעִים.

בֹּקֶר וָעֶרֶב יָשַבְנוּ שָׁם
קִינִים הֶגֶה וָהִי
תְּלוּנוֹת אָשָׁם
קְרִיאוֹת קְרָב אֶל בּוֹרֵא עוֹלָם
אֲשֶׁר קִפֵּחַ אוֹתָנוּ
בּרֹעַ לִבּוֹ.

תְּחוּשַׁת הַקָּרְבָּן אָפְפָה גַּם אוֹתִי
בְּעַנְנֵי רַעַל מְיֻסָּרִים
וְהַכְּאֵב הָיָה לְלֹא נְשׂא.

עַד שֶׁיוֹם אֶחָד הִכָּה בִּי
בְּרַק יֶדַע מַזְהִיר
בְּרֹב עֻזּוֹ.

"יֵש מוֹצָא"
הוּא זִמְזֵם בְּאָזְנַי
נִגּוּן שֶׁל דְּבַש.
"אֵין אַתְּ חַיֶּבֶת לָשֶׁבֶת כָּאן.
יֵש עוֹלָם יָפֶה וְגָדוֹל מִחוּץ לַמַחֲנֶה.
כָּל מַה שֶׁעָלַיִךְ לַעֲשׂוֹת הוּא
לְהַאֲמִין שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לָצֵאת".

הֶחְלַטְתִּי לְנַסוֹת לְהַאֲמִין.
וְכִי מַה יֵש לִי לְהַפְסִיד?
פִּצְעֵי צָרַעַת?

הִתְחַלְתִּי בַּקְטַנוֹת.
כָּל יוֹם פָּסַעְתִּי עוֹד צַעַד מִחוּץ לַמַחֲנֶה
וְכָל יוֹם הֶאֱזַנְתִּי פָּחוֹת
לַאֲנָשִׁים הַ"בְּרִיאִים"
שֶׁבָּזוּ לְמַרְאִי.

וּכְגֹדֶל הַאֱמוּנָה הָיָה גֹדֶל הַמַּעֲשֶׂה.
בְּמֶרְחָק שֶׁל מֵאָה וְּשְׁנֵים עָשָׂר צְעָדִים
יָדַעְתִּי שֶׁהִגִיעַ הַזְּמָן לַעֲבוֹר.
צָרַרְתִּי אֶת רְכוּשִׁי הַדַּל עַל כְּתֵפַי
וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל מַעֲבָר יָבֹּק
הִמְשַׁכְתִּי לָלֶכֶת.
מֵי הַיַּרְדֵן לִחֲכוּ אֶת רַגְלַי
וּכְשֶׁהִגַּעְתִּי אֶל הַגָּדָה הַשְּׁנִיָה
מִשַּׁשְׁתִּי אֶת פָּנַי:

עוֹרִי הָיָה חָלָק, זוֹהֵר וַצַח
כְּעוֹרוֹ שֶׁל תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ.