עם הכאב, העצב והחולשה
את אישה, את אישה, את אישה.
יפה, חכמה, בנויה לתלפיות.
את אישה נוקשה ברכות
חזקה בדמעות...
את אישה, שמרשה לחיים
ללעוג לך, לבוז...
את אישה קצת חלושה
מעט, לא מאה אחוז.
את אישה לא חבושה
בתחבושת של מזור.
אבל אישה זו חולשה
לברוח לשחור...
וכשאת אישה וזו הגישה
אין צרי, אין תרופה.
וכשאת אישה עם כזו חולשה
לא יעזור לך שאת יפה.
כי אישה
בהדרה, זוהרה ולבושה
צריכה להסתיר, למחוק
בחיוך, בצחוק...
את החולשה.
אוי אישה יפה, טובה וחכמה
זוהי איננה הגזמה
הדרישה
או הבקשה
שתהיי גם אישה
וגם נוקשה.
זה תכתיב של החיים,
זו הגישה...
