סַוָור

כעבד הוא הלב

עבד צמית הוא .

בערבו של יום

בעבור כל עמל יומו

נושא הוא עמו

אך פת דלה

אל ביתו שלו

- לפתחו.



כסוור הוא הלב

סוור צמית הוא .

פורק מכל טוב לאחר

ולאחר משא יומו על כתפו

נושא הוא בערבו של כל יום

את חלומות אהבתו,

את כאב שברו

לבית חזהו שלו

- לפתחו .