סליחה, נסחפתי בכמה זיכרונות,
ויש עוד כמה סיפורים על חברים הכי טובים, ונאמנויות,
וכל מיני סודות שהאפלה כיסתה.
אז איפה היינו,
שאני אינני אוהב לקרוא שירים, אבל אתמול בלילה קראתי,
את השירים המלוכלכים של צ'רלס בוקובסקי מהספר:
"עד שהאצבעות יתחילו לדמם".
והוא היה תמיד תמיד שיכור,
חוצה את גבול גסות הרוח, מדויק ומינימלי.
גם אני שיכור בזמן האחרון. חוטא.
אחוז תשוקות מטורפות.
ומרוגש.
ובמקלחת, כשהמים זורמים על גופי,
משפשף את גופי בסבון הנוזלי,
חופן את שקית הביצים המוקצפת, מרגיש את שפתייך,
והשדיים שלך, שדקרוני פיטמותיהן רכות ומלאות,
זרם של חשמל עובר בי.
זה מטורף מספיק?
טרוף טורף יוסף. מתעלס איתך לועס,
נסחף בשאריות שעוד נותרו לי.
וזה השיר שלי. גס רטוב בוטה.
