שִׁיר הַשִּׁירִים

עֵינַיִךְ בַּחֲשֵׁכָה בּוֹהֲקוֹת זָהָב יָרֹק
וְצַוָּארֵךְ מִגְדָּל פְּנִינִים.
כָּל דַּפֵּי הַשִּׁירִים
עֲרֵמַת חִטִּים עַל בִּטְנֵךְ
מְגֻדֶּרֶת שׁוֹשַׁנִּים.
אֵיךְ אוּכַל לִקְרֹא לָךְ מִלִּים
מִתּוֹךְ אַגָּן הַסַּהַר הַמָּתוֹק?
אַל יֶחְסַר יָפְיֵךְ
אַהֲבָתִי
אַל יֶחְסַר זְהָבֵךְ הַיָּרֹק.
אִם אֶכְתֹּב מִדְרַשׁ אַהֲבָתֵךְ
אֹמַר שֶׁאַתְּ עִיר, שֶׁאַתְּ עַם
אַךְ כָּל הַקִּלּוּסִים לֹא יַכְחִישׁוּ
שֶׁאַתְּ אִשָּׁה אוֹהֶבֶת
שֶׁאַתְּ אִשָּׁה
בָּשָׂר וְדָם.