זֵכֶר

בְּמֶרְחָק הֲלִיכָה לְמֵיטִיבֵי זֵכֶר
מַמְתִּין כְּמִדֵּי שָׁנָה
לַמִּפְגָּשׁ.
מַבִּיט מִמַּעַל,
סוֹרֵק אֶת הַבָּאִים,
אֶת פְּנֵיהֶם הַקְּמוּטוֹת
וְהַשֵּׂעָר הַמַּכְסִיף וְהַסָּדוּר
שֶׁל הַמְּבֻגָּרִים
וְתָוֵי הַפָּנִים הַמִּתְיַפּוֹת שֶׁל הַצְּעִירִים.

נוֹשֵׁם לִרְוָחָה.

מִלִּים לֹא יֹאמַר.
יִשְׁמֹר כְּתָמִיד עַל זְכוּת הַשְּׁתִיקָה
אַךְ מִשָּׁם זֶה שׁוֹנֶה.
הוּא רוֹאֶה עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ
הוּא רוֹאֶה שִׁנּוּי עַל רֶקַע דִּבְרֵי הַיָּמִים
לֹא עוֹצֵר לְיַד הַמִּכְשׁוֹלִים הַקְּטַנִּים,
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁטִּיבָם לַעֲבֹר.

הוּא מְרַחֵם מְעַט עַל יַלְדֵי הָאֲדָמָה הַמּוּצָקָה
לְמוּדֵי הַסֵּבֶל וְהָעֶלְבּוֹן
הוּא יוֹדֵעַ שֶׁהַכֹּל בַּר חֲלוֹף.
הוּא
כְּבָר סָלַח
הוּא מָחַל עַל הַכֹּל
וְרוֹצֶה הָיָה לַחֲלֹק אֶת הַחָכְמָה עִם יוֹרְשָׁיו.

וְלֹא עוֹד.
הֵם יִצְטָרְכוּ
לִלְמֹד כָּמוֹהוּ
אֶת רָזֵי הַקִּיּוּם
בְּכָל מָקוֹם
בְּכָל סוּג שֶׁל הִתְמַמְּשׁוּת
בָּאָרֶץ
בַּשָּׁמַיִם
וּבְמַה שֶׁבֵּינֵיהֶם.

עֵינָיו הַטּוֹבוֹת מְלַטְּפוֹת,
פִּיו, לְלֹא אוֹמֵר עוֹד יְלַמְּדֵם
אֶת מַה שֶׁחָשׁוּב בֶּאֱמֶת
אֶת רוּחַ הָאָדָם
אֶת הֲשָׁבַת כְּבוֹד הַזּוּלַת
הַקָּרוֹב
הָרָחוֹק
הָאָהוּב לְלֹא תְּנַאי

גַּם כְּשֶׁהֵם לֹא כָּאן
לְיַד זִכְרוֹ הֶחָרוּט בָּאֶבֶן
הוּא יַשְׁרֶה מִטּוּבוֹ
וְיִזְכֹּר.