|
|
סעידה ועזרא חקק בירח הדבש
|
|
|
|
|
כְּמוֹ בְּכָל הַסִּפּוּרִים
צָרִיךְ לְהָכִין אֶת הַחֹמֶר מִמֶּנּוּ הַחַיִּים בְּנוּיִים.
לְאִמָּא הֲרֵי בָּרוּר שֶׁהַבַּיִת חַי אִתָּהּ וְהַמִּטְבָּח נוֹשֵׁם
וְאִם אֵין סֹלֶת וְשֶׁמֶן זַיִת וּמֶלַח
נִשְׁאָרִים מֵהַחַיִּים רַק פֵּרוּרִים.
בַּחַיִּים הַקּוֹדְמִים הָאֲרֻבּוֹת הִתְנַשְּׂאוּ מֵעַל הַגַּג
וּבַבֹּקֶר הִתְמַתְּקוּ כֻּלָּם בִּדְבַשׁ תְּמָרִים.
עַכְשָׁו הִיא מְכִינָה אֶת הַקּוּבֶּה לַיְּלָדִים וְלַנְּכָדִים
וְדוֹאֶגֶת שֶׁתָּמִיד יִהְיוּ לָהּ מַיִם קָרִים.
מִלְּמַעְלָה יֵשׁ שֶׁקֶט,הַשָּׁמַיִם אֲחֵרִים
הַבֻּרְגּוּל נִשְׁטָף בַּמַּיִם וְנִסְחָט בַּיָּד פַּעַם אַחַר פַּעַם
הַסֹּלֶת עֲדַיִן לְבַדָּהּ בַּקְּעָרָה, קְצָת מֶלַח וּמַיִם
זֶה יָבוֹא, זֶה יִקְרַב,זֶה יָשׁוּב, הַטַּעַם.
בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ חָלְמָה גָּבוֹהַּ,
חָשָׁה כְּמוֹ נָלוֹשָׁה, כְּמוֹ עוֹבֶרֶת חַיִּים
וְהַבָּצֵק בַּיָּדַיִם
הַלִּישָׁה מְעַרְבֶּבֶת הַכֹּל, הַכֹּל מִתְחַבֵּר
זוֹכֶרֶת הַכֹּל ,שָׁרָה שִׁיר, וּבְעֵינַיִם עֲצוּמוֹת
מְכַסָּה הַסִּיר.
אִלּוּ רַק יָדַע הַדּוֹר הַבָּא לָתֵת לַבָּצֵק לִנְשֹׁם, לִתְפֹּחַ
אִלּוּ רַק יָדְעָה הֵיכָן חֲלוֹמוֹתֶיהָ שֶׁהָיוּ רַבִּים
וְאֵין גַּם בּוֹדְדִים
הֲרֵי פִּלְחֵי הַקּוּבֶּה הִתְחַמְּמוּ וְהִיא פָּתְחָה הַסִּיר
שֶׁלֹּא יִתְפָּרְקוּ מֵהָאֵדִים.
כְּמוֹ בְּכָל הַסִּפּוּרִים צָרִיךְ לְהָבִין אֶת הַחֹמֶר
מִמֶּנּוּ נִבְנִים הַחַיִּים. וּמִתְפָּרְקִים. לִבְלִי דַּעַת.
לִבְלִי טַעַם.
