יופיה נטע אותו במקומו
הדביק את לשונו לְחִיכּוֹ
והכריז עליו מלחמה
"איך יוצאים למלחמה
כשאתה נטוע במקומך?"
שאל את עצמו
"עוקרים נטוע
ומפקירים את השדות"
ענה לו קול מאוב
"ומה על בעלי החיים
והבתים והמצבות?"
שאל את עצמו
"למלחמה הזאת יוצאים
עֵירוֹמִים ועֶרְיָאִים"
ענה לו קול מאוב
והוסיף: "כשאתה יוצא
לְהַערוֹת לַמָּוֶת נַפְשְׁךָ
מה לך מִקְנֶה וְקִנְיָן וגפן וזית?"
"לְהַערוֹת לַמָּוֶת נפשי?" שאל
"מי היא בכלל מה היא בכלל?
לְמה היא חושבת את עצמה?"
"היא לא חושבת היא לא מבינה
היא היופי בכבודו ובעצמו
בלי שום תוספות"
ענה לו קול מאוב והוסיף:
"אם אתה הולך איתה עד הסוף
סימן שאתה במלוא מובן המילה
אָמָּן!".. "ואם לא?" שאל "מי אני אז?"
"אם אתה מדדה כמו ברווז
מגעגע כמו ברווז וכמו ברווז
מחרבן ומשתין מאותו חור
סימן שאתה ברווז ולא משנה
אם אתה לבן, אפור, חום או שחור
ברווז הוא ברווז!"
השיב לו קול מאוב
הפעם באריכות והוסיף:
"אם אתה ברווז
מקומך בין הברווזים
שיופיים בינוני ואינו קטלני
כברווז אינך נזקק אלא
לחור אחד כדי להשתין ולחרבן
להזדיין או לאונן וכדומה..."
"ואם אני אָמָּן?" שאל
"אם אתה אָמָּן" ענה לו קול מאוב
"אז אתה יודע מה עַל
ומה תחת ומה בין תחת לעל
ואתה שׂם נפשך בכפך
ונאבק עירום ועריה
לדעת אותה מעל ומתחת
מלפנים ומאחור ובין לבין
בלי כָּחָל, שָׂרָק וּסְרָק; בלי מורא
בלי מַשּׂוֹא-פָנִים
לחיים ולמוות!"
פָּסַק לו קול מאוב
"ואז?" שאל "מה התמורה?
מה התכלית? כמה זמן
המאבק הזה לוקח?"
"כול החיים"
השיב לו קול מאוב והדגיש:
"כול החיים!"
"ונגיד שאני מנצח
נגיד שאני מצליח להביס
נגיד שאני לא ברווז
מה אז?" - "אז? אז...אז!"
סיים קול מאוב
והוסיף רק זאת:
"אז אתה יודע בסוף
אִם שָׂרִיתָ עִם אלוהים
או לא..."
