מי יתלה את הפעמון
על צוואר החתול?
זו שאלת מיליון הדולר
העלוּמה, שלא
נפתרה עד היום.
ומעשה שהיה
כך היה.
פעם אחת הייתה בעיר
מכת מוות של עכברים,
שנפלה עליהם כְּרעם
ביום בהיר.
האצבע המאשימה
הופנתה, כצפוי, אל הֶחתול
האויב הנצחי מאז
ומתמיד, שהיה טורף
עכברים לתיאבון.
אך העכברים שנותרו לפליטה
מה'אח הגדול'
(הישרדות
הייתה שם המשחק)
לא אמרו נואש.
מֶה עשו?
מועצת העכברים
הכריזה על אסיפת עם.
"עכבר בל ייפקד!" הדהדו
הכרזות ברחובות העיר.
באסיפה ישבו מיטב המוחות
שדנו בשאלה
מה לעשות בחתול הסורר
כדי למנוע את המגפה.
ימים ולילות קיימו התייעצויות
ודיונים מפרכים בסוגיה
הקריטית,
עד שהבריק במוחם הקודח
רעיון גאוני: לקנות
פעמון ולתלות אותו
בצוואר החתול.
לכשיתקרב החתול,
אמרו בהתרגשות, יצלצל
פעמון האזעקה
ואנו נינצל. נברח
אל החורים והכוכים
שלנו, ואחר-כך נוכל
שוב לטייל בלי
פחד ובלי מורא.
פֶּה אחד נתקבלה ההחלטה.
נפעמים מהרעיון
המבריק
קנו העכברים את הפעמון
בלב שמח. אך
אז התעוררה השאלה
הנצחית: מי יתלה את
הפעמון על צוואר
החתול? עד היום
לא נמצא העכבר האמיץ
שיקריב את חייו
למען אֶחיו האומללים.
והֶחתול? ממשיך
לזלול עכברים לתיאבון.
חתול שחור
הגיח
בשעת בין הערביים
מִִשק הצללים האפור.
עכבְּרי אי-הוודאות
צפים במוחי
הבהיר.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
