1. מכירים את הילל
הזקן? כן
התַּנָּא הנודע
בסבלנותו הרַבָּה
ובסובלנותו, בר הפלוגתא
של שמאי הקפדן.
סיפורים רבים
נקשרו בשמו. דומני
כי הידוע
שבהם הוא הסיפור
על הגֵר. מעשה
בנוכרי אחד
שבא לפני שמאי
ואמר לו: גַיְרֵנִי על
מנת שתלמדֵני כל התורה
על רגל אחת.
אכן, לכאורה
משימה בלתי-אפשרית.
מֶה עשה שמאי?
דְּחָפוֹ בְּאַמַּת הבניין שבידו.
אולי סמל לבניין התורה
שיש ללמוד תחילה
את יסודותיה,
ורק אחר-כך בהדרגה
להוסיף נדבך על
נדבך. הלך
הנוכרי אל הילל הזקֵן
וביקש לגיירו על רגל אחת.
להפתעתו הרַבָּה
הסכים הילל לבקשתו
ואמר לו: מה
ששנוא עליך אל תעשה
לחברך! (וּבַגירסה
החיובית של רבי עקיבא
זוכרים? וְאָהַבְתָּ
לְרֵעֲךָ כמוךָ זה כלל
גדול בַּתורה).
והשְּׁאָר לֵךְ לְמַד!
2. סיפור אחר הקשור
בדמותו של
הילל מלַמד על דבקותו
בתורה
ומסירותו למענה.
אמרו עליו שבכל יום
היה עובד
ומשתכר חצי דינר.
חֶצְיוֹ היה נותן
לשומר בית המדרש
כדי להשתתף בשיעורי תורה
וחֶצְיוֹ לפרנסת ביתו.
פעם אחת
לא היה בידו כסף,
אך נפשו חשקה
ללמוד תורה.
מֶה עשה? טיפס
על הארובה
של בית המדרש ויָשב
על פִּיהָ, והאזין
בִּשקיקה לדברי תורה
מפי רבותיו
שמעיה ואבטליון.
שלג כבד ירד
וכיסה את הילל
בְּמַעֲטֶה
של פתיתים לבָנים.
למחרת בבוקר
בית המדרש היה אפל
לתדהמת החכמים.
מה יום מִיָּמִים? - שאלו,
מה פשר אפֵלה זו
בישיבתנו הקדושה?
לפתע הציצו
וראו דמות אדם בארובה.
מצאו את הילל
מכוסה
במעטה שלג כבד.
רחצו אותו והושיבו אותו
כנגד המדורה,
עד ששָב לאיתנו
ולאהבת התורה שבערה
בעצמותיו.
המשורר
רואה איך ים המלח
גבוה מֵהַר האֶבֶרֶסְט
שלג כבד
יורד בְּהָרֵי האַלְפּים
של הזכרון.
ים המלח הוא
ים המוות.
