רגב-אחר-רגב, תימכר המדינה מצפון עד נגב!

כך היסטוריה ישנה
של אדמות המדינה:
מָעָה, מתוך קופסה כחלחלת,
הייתה כאן אדמה גואלת.
אבות מפעל הציוני
עסקו ברכש המוני
של אדמות בכל אתר,
שטחי ביצות, חולות, גם הר.
המייסדים, ידעו כולם:
בסיס לקיומו של עם -
היא בעלות על אדמתו
אשר קובעת את זכותו.
אוסישקין, חנקין - פעלם
יִנּוֹן עמנו, לעולם.

בנימין בן בן-ציון,
בר-אוֹרְיָן ואיש חזון,
הוא מודרני, הוא גם סָבְּרָה
לדידו - אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא:
מירושלים עד עתלית
קרקעות יש להפריט
וּלְשַׁחְרֵר המדינה
מנדוניה נושנה.
קרקעות, תחת הַחְכִּיר -
יהיו לכל מרבה בִּמְחִיר.

בד בבד עם הפרטה
מבשלים עוד החלטה,
שמטרתה להערים
על ועדות בינוי ערים,
זאת בַּתֵּירוּץ הלא מוצלח
של "הקלות על האזרח".
הוועדות, הן כצנינים
עבור כרישי הנדל"נים,
בגלגלים תוקעות יתד
למיזמים כמו "הולילנד".
כך אדמתה של המדינה
שכל אזרח הוא ריבונה,
תהיה אתר שמשולט
ב"אין כניסה, רכוש הפרט"!

איך יובטח שלקונים
לא יהיה משוא פנים,
ולא קרובים לשליטים
יזכו בכל הלהיטים?!

טרם עוד הוּחַק החוק
הוא היה מכבר לִשְׂחוֹק:
כל שְׂכִיַּת-חמדה של טבע,
לחוף אגם או עֲלֵי גבע,
לְבָרוֹת הייתה מזמן -
טרף לכרישי נדל"ן.
אֵי ועדי בנין ערים -
שתפקידם להיות עֵרִים
ולעמוד על המשמר
כי נוף מולדת ישומר?
אז, ככה, זהו העניין,
כי מופקדי סִדְרֵי בניין -
הם פערו כיסי ענק
לְשָׁם נתחב המענק,
המסמא עיני פיכחים
ומפלס את הדרכים
לכל שחיתות ואי-מוסר,
כל עיקרון הוא לממכר.
הפרנסים אשר סרחו -
נגלה סודם? לא חיש ברחו!
מוסר כליות כלל לא יִסְרַם,
בגלל ש"כך עושים כולם"!
סממן דגנרטיבי
להם נתפס כנורמטיבי,
כשהמופקד על המוסר
את כל כיסיו גדש מכבר
(זה מבקר, זה ראש של עיר,
או רב-עסקן בג'וב בכיר).

כך מתאשר לו כל מיזם
אף אם חוסם את חוף הים,
מֵמִית צאצאי שְׂמָמִית
ואיריס משונן מַכְרִית,
ואת דישו של הדחפור
רק קבר כנעני יִסְכּוֹר.

בירושלים עד אשדוד,
ברמת גן, עתלית ועוד,
עד מלוא זרועו של המנוף
גבהו בתים חוסמי הנוף.
כלילי פאר, עם כל שִׁכְלוּל,
גראז', גם בְּסִיס סֻכָּה כלול.
אך דא עקא, יש בעיה:
מי ירכוש את הַשְּׂכִיָּה?
יען כי - מטבע הדברים -
נוסקי-שחקים המחירים,
(כי במחיר הרי כלולים
גם דמי השוחד לנוכלים).
מי אם כן יוכל לרכוש
את שֶׁנִּבְצַר משאר אנוש?
על כך, המענה פשוט:
הם, הפקידים של הָרָשׁוּת,
אשר כיסם גְּדוּשׁ האתנן
לם מאפשר את הַקִּנְיָן.
הרפורמה המוצעת -
כמו קוּטְפָה מעץ הדעת:
כך, תהיה המדינה
מספסרת בעצמה
ברכושו של הלאום
עד יִכְלֶה ללא מתום.
ללא ששוחד יעכיר
תֻּמַּת פקידון ועד בכיר.

התוצאה - סכומי עתק
אז יזרמו אל הברדק
הַמְּכוּנֶה בִּלְשׁוֹן שנינה
בשם - "אוצר המדינה".
שלאחר מכן, מִשָּׁם,
ימצאו את שימושם
להבטיח, עד בְּלוֹתוֹ,
את שלטון רוממותו.