1. חג השבועות,
חג מתן תורה כבר
בַּפֶתַח. לכבודו
אביא את הסיפור
הבא מתוך
מסכת אבות.
פעם אחת היה
רבי יוסי בן קסמא
מְהַלֵּךְ בַּדרך.
פגש בו אדם אחד
ונתן לו שלום.
החזיר לו
רבי יוסי שלום.
שאל אותו האיש: רבי
מאיזה מקום אתה?
אמר לו
רבי יוסי: מעיר גדולה
של חכמים וסופרים
אני.
שמא תבוא לגור
עימנו, ביקש
האיש, וַאֲני אֶתֵּן לך
אלף אלפים דינְרֵי זהב
וַאֲבנים טובות
וּמרגליות!
לא, לא, השיב
רבי יוסי. אפילו
אתה נותן לי
כל כסף וזהב
שבעולם ואבנים יקרות
איני דר אלא
במקום תורה.
וּכבר אמר נְעים זמירות
ישראל: טוב לי
תורת פיך מאלפֵי זהב
וָכסף, שהיא
ורק היא, תורת הנצח
מלווה את האדם
בחייו ובמותו.
גם רבי עקיבא
מימש את מסירותו לתורה
הלכה למעשה.
פעם אחת,
מספר המדרש, גזרה מלכוּת
רומי שלא
יעסקו בתורה. בא
פפוס בן יהודה ומצא
את רבי עקיבא
שהיה מקהיל
קהילות ברבים וּמלמדם תורה
בהתלהבות רבה.
תמה פפוס
על רבי עקיבא שמֵפֵר
את צו הקיסר
קבל עם ועדה, ושאל
אותו: כלום
אין אתה יָרֵא
מפְּנֵי גזירת מלכוּת?
אתה פפוס שאומרים עליך
כי חכם אתה? - הפתיע
אותו רבי עקיבא
בשאלתו. אמשול
לך אפוא משל.
משל למה הד בר דומה?
לשועל שהיה מטייל
על שפת הנהר.
ראה דגים רצים.
אמר להם: מפני מה
אתם בורחים?
מפני הרשתות והחכות -
ענו הדגים.
אמר להם השועל
הֶערוּם: רצונכם
שתעלו ליבשה ונגור ביחד?
אך מתברר שהדגים
לא היו פחות חכמים.
אתה הוא שאומרים
עליך פיקח שבחיות? - שאלו
הדגים. אין אתה
אלא טיפש. אם
במקום חיותנו בים
אנו פוחדים,
במקום מיתתנו ביבשה
לא כל שכן?!
אף אנו כך, אמר
רבי עקיבא. אם
בזמן
שאנו עוסקים בתורה
שהיא חיינו
אנו מתייראים, על
אחת כמה וכמה
כשאנו
מפסיקים ללמוד תורה.
לְימים נכלאו השניים
בבית הסוהר.
אמר פפוס לרבי עקיבא:
אשריך שנתפסת
על דברי תורה,
אוי לו לפפוס שנתפס
על דברים בטלים!
נושמת את ריח התורה
את ריח המילים
את ריח השתיקות
שחור על גבֵּי
לבן
הלוֹבן בָּעינים!
2. אין לי קיום בלי הקולות
והברקים ששמעתי
בסיני שרה
זלדה.
רֹאים את הקֹלות.
3. הציפורים חולמות בִּשְׂפַת בְּרַיל.
נושמים
את הקולות
בהר סיני.
